שאלה
כבוד הרב שלום רב,
קראתי את הספר "קיצור תולדות הזמן" של הפרופסור המפורסם סטיבן הוקינג שסוקר בקצרה את התפתחות הפיזיקה והאסטרונומיה מאז אריסטו, דרך קפלר, גלילאו, ניוטון ועד זמננו אנו. הוא מתאר את הידע העיקרי בתחומי הקוסמולוגיה, פיזיקת החלקיקים ומתאר חלקים מתורת היחסות ומכניקת הקוונטים, סוף הספר מעלה מספר שאלות, ואחת השאלות הטרידה אותי במיוחד.
אודה לך אם תיתן דעתך בנושא.
היהדות אומרת שכל המציאות נוצרה ברצונו של האלוקים, את מהות האלוקים קובעת היהדות לא ניתן להשיג כלל וכלל, אולם את מציאות האלוקים אומרת היהדות ניתן להשיג וזאת באמצעות ההתבוננות בפעולותיו של האלוקים, כלומר השגחתו בעולם.
ואכן, כל המתבונן במציאות העומדת לנגד עינינו, החל מן הדומם, צומח, חי ועד למדבר יתקשה לקבל שהכל נוצר באופן מקרי.
אלא שמצד שני, למרות שקשה לקבל שהכל נוצר באופן מקרי, הרי שלעניות דעתי נראה לי שעוד יותר קשה לקבל את מציאות האלוקים.
זאת מכיוון שלמרות שיהדות אומרת כי את מהות האלוקים לא ניתן להשיג, אך עצם העובדה שהיהדות אומרת כי אלוקים ברא את כל המציאות המתוחכמת שאל מול עיננו, הרי שהבכרח אם נאמין כי ישנו יוצר למציאות אמור הוא להיות נעלה לאין ערוך מן המציאות שיצר (שהרי היגיון בריא וישר שאי אפשר לתת ממה שאין בך - לא כן?)
שאלתי היא, אם את המציאות הכל כך מורכבת שלנגד עינינו נתקשה לקבל שנוצרה באופן מקרי, כיצד נוכל לקבל שמי שיצר את המציאות - לו עצמו אין יוצר?
בתודה מראש.
תשובה
שלום רב,
השאלה פשטוה ושוברה בצידה. המציאות הראשונה בשרשרת הבריאה, הוא האלוקים, הוא נקרא סיבה ראשונה כבר בפילוסופיה הקדומה.
אם יש בורא לבורא, הרי שהוא הסיבה הראשונה והוא האלוקים.
את המתח שבין האינסוף האלוקי הבלתי מובן והבלתי מושג, לבין ההופעה האלוקית בעולם, הנקראת ספירות או הנהגות, צריך לישב עם יסוד הצימצום האלוקי שהיה נצרך על מנת לברוא את העולם.
עצם המושג בריאה באינסוף האלוקי, זה כבר הצימצום של ההבנה שלו.משהו סופי , אפשר לברוא, המילה בריאהלא שייכת באינסוף האלוקי. זה שייך רק בתוך מושגי הספירות המצמצמות בתוכן את האור האינסופי לכלל מציאות הנתפשת בהשגת האדם.
כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת ההסדר "בינות" רעננה.