שאלה
לרב שלום,
נכחתי בהרצאתך באוניברסיטת בן גוריון ויש לי שאלה בעקבות ההרצאה:
דיברת על הרוב הדומם של החברה הציונית דתית ועל כך שקולו לא נשמע.
שאלתי היא כיצד עליו לבוא ולהשמיע את קולו בזמן שהקבוצה הקטנה אך רועשת יותר של החרד"לים מדברים בשם אלוקים?
אמרת שעל הרוב הדומם להשמיע את העמדה שמתינות זו בעצם עמדה ולא רק פשרה - אבל זה נורא קשה להתווכח עם דובריו של אלוקים
תודה רבה על זמנך,
יוסף
תשובה
שלום וברכה
תודה רבה על התייחסותך להרצאתי.
א. זכותה המלאה של הקבוצה המתקראת חרדלי"ם (אני מאוד לא אוהב את הביטוי והתיוג הזה, ואם שמת לב לא השתמשתי בו בהרצאתי) לבטא את דעותיה ואת דרכה, ולהמשיך לפעול במסירות נפש בדרכם שלהם. אני עצמי חש קרוב מאוד בתחומים מסוימים אליהם, כמו גם חלוק עליהם בנושאים שונים. בוודאי שמת לב שאני חושב שבכלל נאלץ להשתמש פחות בתיוגים כלליים, כי לא ניתן לדבר יותר על קבוצות. אינני חושב גם שהם חושבים שהם מדברים בשמו של "אלוקים", אלא שזו עמדתם האמונית המלאה.
ב. התביעה צריכה להיות מופנית כלפי הרוב המוחלט המרכזי בציונות הדתית. התביעות צריכות להיות מופנות כלפי מי שלא עושה. בשעה שהוא לא מתעקש על דרכו שלו – החינוכית, תנועות הנוער, בעיצוב הקהילה, בעמדות הפוליטיות וכדו' – ובד בבד אינו מתקדם בשמירת הלכה ובנאמנות לה, אין לו על מה להלין אלא על עצמו בלבד.
ג. אמרתי שמתינות יכולה להיות פשרה ויכולה להיות מפגש של עוצמות. לא צריך להתווכח עם דובריו של אלוקים, אלא פשוט ללכת בנאמנות ובעוצמה בדרכנו שלנו, ובדרך זו להתפתח ולתפוס את המקום הראוי והנכון.
כל טוב ושוב תודה