שאלה בסיסית בהלכות בן אדם לחבירו

לשואל שלום רב.
יש לנו כלל בהלכה של מצווה הבאה בעבירה. כלל זה אומר שאסור לאדם לעשות מצווה על ידי עבירה. למשל אסור לאדם לגנוב לולב ולהשתמש בו בסוכה. לא רק שזה אסור ואינו יוצא ידי חובה, אלא שהברכה היא ברכה לבטלה.
ברור שאסור לאדם לגנוב מאחרים בשביל לחלק לאחרים. אם אתה רוצה לעשות חסד, תעשה זאת מכספך שלך. אינך יכול לעשות מצווה על חשבון אחרים. לבית דין יש סמכות להפקיע ממון בשביל לתת צדקה ולעזור לעניים. אבל אדם פרטי אינו יכול להפקיע ממון של חברו בשביל העניים. זהו גזל פשוט, ואדם זה אינו מבצע מצווה אלא עבירה.
מי שגדל על סיפורי "רובין הוד" צריך לזכור שמדובר על תקופה אחרת (לפני כ-800 שנה!) ומצב אחר. מדובר על עניים שמתים ברעב כפשוטו, ועל עשירים שעושקים באלימות רבה את העניים והמסכנים. ההתנהגות עם רשעים גזלנים שעושקים את האחרים שונה מהמצב כיום. יש עשירים ויש עניים, ואין רשות לעניים ללכת לשדוד את העשירים.
כך גם לגבי שקר. אסור לאדם לשקר בשביל להרוויח משהו. ולמעשה אסור לשקר כלל, אלא לאותם דברים שמוזכרים בהלכה, למשל כדי להביא שלום בין אדם לחברו כמו הסיפורים על אהרן הכהן.
ולסיכום: צריך ללכת ישר. וכן צריך לעשות חסד כמה שיותר, אבל לא על חשבון אחרים.
בברכה
אפי קיציס