רצון לחבר

שלום לך יקרה.
שמחתנו לקבל את מכתבך.
את כותבת שאת רוצה חבר. את מתארת את חברותייך לאולפנא, להן יש חבר, ואת מרגישה כי את רוצה גם... את מספרת כי הן אומרת לך שכל כך כיף ביחד, וזה מעורר אותך לרצות גם.
כתבת על הרצון לחבר, אך הוספת שאת לא רוצה לשקר כי יש לך חבר.

בשאלתך אני רואה מספר דברים חשובים. ראשית כל, הצורך או הרצון בחבר.
נראה לי כי רצון זה הגיוני ונורמאלי. נדמה לי, כי אפילו בלי הסיפורים של חברותייך, היה לך חשק לחבר, אך אין ספק כי סיפוריהן, מגדילים את הרצון.

ואסביר בע"ה. כתבת שאת בכיתה ט'. זהו גיל מאוד משמעותי בהתפתחות. זה גיל שבו הצורך החברתי של האדם גדל מאוד. כמעט ואינני מכירה נערה בגילך, שלא הייתה רוצה איזושהי דמות קרובה שתהיה איתה בתקופה הזו. מעין "חברה הכי טובה". זה גיל שבו צצות לפעמים תחושות של בדידות, וכך ההרגשה כי יש לך חבר, ממלאת את התחושה הזו.

גם אני, כמוך, כשהייתי נערה היה לי צורך בחבר. רציתי מישהו שיאהב, שיקשיב, שנדבר, שנבלה. שלא אהיה לבד.. לכן, קודם כל חשוב שתדעי שזוהי הרגשה טבעית, והגיונית.

נוסף לכך את כותבת כי התחלת לשקר לחברותייך על כך שיש לך חבר.
כאן נכנס מרכיב נוסף. לעיתים, לנו, בני האדם, ובפרט בגיל ההתבגרות, יש רצון למצוא חן בעיני החברה.
יש רצון להרגיש מקובלת ואהובה. רצון טבעי, ובריא.
אך מה שחשוב יותר הוא, שנשים לב, מתי הרצון הזה כבר מתחיל להתבטא בצורה שלילית.
את עצמך כתבת כי את לא רוצה לשקר על כך. כלומר, את עצמך מבינה שזה בעייתי ולא טוב לשקר על דבר כזה. "להמציא חבר".לכן אולי כדאי שתשאלי את עצמך מדוע את עושה זאת? בגלל הרצון הגדול לחבר? או אולי בגלל הרצון למצוא חן בעיני חברותייך ולהרגיש כמו כולן?

פתחנו בכך שאת רוצה חבר. שאת רוצה להרגיש שיש מישהו קרוב אליך, שאוהב, שכיף איתו. כתבנו גם שיש רצון נוסף להיות מקובלת בחברה. להרגיש כמו כולן. אלו נקודות משמעותיות שחשוב שתחשבי עליהן, ותבדקי כמה הן נכונות עבורך.

ברשותך, אני רוצה להעלות למחשבתך כמה נקודות קצרות למחשבה בנושא זה.
אינני יודעת, אם את מודעת לכך או לא, אך רובן הכמעט מוחלט של חברויות בגיל הזה מסתיימות.
וכשהן מסתיימות לרוב, זה כואב מאוד. אני אף מכירה אף באופן אישי חברויות שהיו מורכבות, כואבות, שהביאו להרבה קשיים וכאבים.
מעבר לכך, אני בטוחה כי את עצמך יודעת שגם מבחינה הלכתית יש הרבה בעיות בכך.

אך עוד יותר מזה. הגיל שלך הוא גיל משמעותי מאוד. זה הזמן שלך לבנות את עצמך, אישיותך. את הרצונות שלך. את מה שחשוב לך. זה הזמן לחזק תכונות טובות, לחזק האמונה, לקרוא, ללמוד.
פעמים רבות אפשר לראות אצל נערות שיש להן חבר, כי רוב הזמן והאנרגיות שלהן הולך לשם, לחבר.
ואז, כשהקשר נגמר, או אפילו כשגדלים קצת.. הן מרגישות את הריק. את החלל שנוצר. ופעמים רבות הן מתייסרות על הזמן שבוזבז במחשבות, בבילויים, ובסתם...

אז קודם כל, ב"ה שאין לך חבר! את הולכת בדרך הישרה בעיני ה'. את שומרת על צניעותך והולכת בדרך הישרה. את מנצלת את הזמן כראוי. אשרייך.
בנוסף, הייתי ממליצה לך לנסות ולחפש לך איזושהי דמות קרובה, חברה טובה, מישהי שמוצאת חן בעיניך, ותנסי להשקיע בה יותר. לפתח איתה קשר קרוב.
מניסיון אני אומרת לך, שפעמים רבות חברה טובה, מדריכה קרובה, יכולים למלא את אותן התחושות שתיארנו בהתחלה.

התפללי לה' שיחזק אותך בדרך הישרה שאת הולכת. שאת שומרת על צניעותך. וככל שתשמרי על עצמך, ותגיעי בע"ה ליום חתונתך, נקייה, טהורה, בלי כל מיני קשרים מיותרים בעבר, כך בע"ה הקשר שלך ושל בעלך יהיה יותר מיוחד, יותר גדול, והשכינה שבביתכם תהיה עוצמתית יותר ויותר.

חזקי ואמצי!!
הרבה הצלחה,
אודליה.
odelyaf@gmail.com