שאלה
בס"ד
שלום רב.
לפני מה שהבנתי הרמב"ם אומר כי רצון השם הוא בעצם עצמותו.
אם כך לא יתכן שינוי ברצון השם (ולכן לדעתו כל הניסים נקבע מראש).
אם כך האין תפיסה זו אומרת למעשה שהעולם הוא דטרמינסטי? ואם כך כיצד התפילה שלי מועילה הרי כל מטרתה היא "לשנות" את מה שנגזר ולפי גישה זו של הרמב"ם לא יתכן שינוי ברצונו ...
בנוסף הרי ידוע כי המקובלים מתייחסים לרצונו של השם כמחוץ לאלוקות וחס ושלום לא כעצמותו .
וכי דברי הקבלה - קבלה הם ממשה רבנו עליו השלום. אם כך כיצד יתכן שקיימת דעה (וקיימת כזו) שהרמב"ם ידע על הקבלה על דחה אותה...
תשובה
בסד
שלום רב.
כמה תשובות נאמרו בזה.
1. הגזירה היתה על האדם במצבו לפני תפילתו ,אולם לאחר התפילה והתשובה אומר הרמבם כי האדם משתנה והופך לאדם אחר.ממילא הגזירה משתנה .
2. התפילה נלקחה בחשבונו של השם ואין בה שינו מרצונו שהרי הוא רוצה שיתפללו.
3. התפילה נקראת עתר,"מה עתר מהפך את התבואה אף התפילה מהפכת את המידות של השם ."ולא את עצמותו.
ב.כן כן הקבלה נמסרה בעל פה ויתכן שהרמבם לא קיבלה.
בברכה