רצון ההורים.

ב"ה,


שלום לך גילת.

שאלתך חשובה ועקרונית אבל בשל קוצר הזמן אתייחס אליה בתמציתיות.
א. אכן המצב בארץ מורכב ולא פשוט. אין מצווה להסתכן וראוי שכל אחד מאיתנו יפקח עיניים כדי שיוכל למנוע את הסכנה בשעה שהיא מתקרבת אלינו. לצערנו, הסכנה לא מבחינה בין איזורים שונים בארץ היא תוקפת בקטיף, בחדרה, בעפולה בחיפה ובירושלים.

ב. ב"ה שזכת להורים שמגלים דאגה כנה ועמוקה לשלומך. כמה טוב לגלות שיש מי שחושב עליך ורוצה למנוע נפילה של אפילו שערה אחת קטנה משערות ראשך.

ג. ככלל, ההקשבה להורים לא באה רק משום שאנו חייבים כלפיהם במורא ובכבוד, אלא בשל העובדה שאנו בטוחים שיש להם את היכולת לשלב בין נסיון חיים, בין ההיכרות שלהם אותנו על שלל היתרונות והחסרונות שיש בכל אחד, ובשל העובדה שמכוח תפילותיהם אנו בטוחים שיש להם סיעתא דשמיא.
לכן, לנסיעה סתמית כגון לצורך בילוי כזה או אחר, לא הייתי נוסע בניגוד לרצון ההורים.

ד. יחד עם זאת, לפעמים לנסיעה יש משקל ערכי חשוב כגון נסיעה להפגנה או עצרת או לצורך תפילה בכותל וכו'. אז, ההמנעות מנסיעה מתנגשת עם הערכים החשובים שלנו, ואז להמנעות מהנסיעה יש השלכות רבות שחלקן משתלבות עם כוונותיהם של אוייבנו: לשתק אותנו, לדכא אותנו, להפחיד אותנו.
לכן, יש מצוות שלגביהן אומרת התורה שאין צורך לשמוע בקול ההורים. כגון - מותר לאדם שלא להקשיב בקול ההורים אם רוצים לעלות לארץ וההורים מתנגדים. מדוע? משום שכאן יש התנגשות ערכית!
לכן אם מטרת נסיעתך היא מטרה ערכית, מותר לך ליסוע.

ה. תמיד מידת האמת טובה יותר מכל דרך אחרת. ספרי להורייך, שתפי אותם בשיקולייך. אני בטוח - שבחדרי חדרים - הם יהיו גאים בך!

כל טוב
ובברכת "קום והתהלך בארץ"

שי