רצון בוער להתחבר לה' -מה לעשות?

שלום לך,

שאלת שאלה חשובה, שאלה שעומדת ביסוד ההמצאות שלנו בזה העולם. הנשמה שלנו, שנחצבה מן השמים ונקשרה שם לה´ באהבה ויראה עצומים, ירדה לעולם שלנו בכאב גדול. והיא רוצה את ה´. היא ממש נשרפת לה´. הרצון שאת מרגישה, בא מנשמתך.

איך אפשר להתחבר לה´?

הזוהר (פרשת בלק) ממשיל משל על מה שאמרה הגמרא (קידושין ל"א.) ששכינה שורה על ראשו של אדם (ולכן לא ילך ד´ אמות בלי כיפה), שהשכינה דומה לשלהבת, והגוף הוא הפתילה, והשמן באמצעותו דולקת הפתילה הוא המעשים הטובים שעושה האדם.
כדי להבין מהי בדיוק אותה השכינה, נביא פירוש של בעל התניא (פרק י"ט) על הפסוק (משלי כ´ כ"ז): "נר ה´ נשמת אדם", שהוא מסביר שנשמת האדם דומה לשלהבת הנר הרוצה תמיד תמיד לעלות למעלה, אלא שהיא מחוברת לנר ואם היא תתנתק היא תמות. אותו הדבר גם אצלנו, השכינה השורה על ראשו של אדם שמדבר עליה הזוהר, היא הנשמה האלוקית שבקרבו, חלק אלוקי ממש שנמצא בגופו החומרי.
מתוך כך אנחנו מגיעים להבנה חשובה- המעשים הטובים שעושה האדם הם שמחיים את הנשמה. הם שנותנים לה סיפוק. הם שנותנים את קרבת האלוקים אותה היא צריכה כאוויר לנשימה. "ואני קרבת אלקים לי טוב".

הדרך להתחבר לה´ מגלים לנו חכמינו, ובעצם גלתה לנו התורה כבר קודם, היא באמצעות המצוות. כשאדם עושה מצווה נשמתו מרגישה שוב בבית.

אבל אנחנו רואים שזה לא תמיד עובד. לא תמיד המצוות מרצות את הנשמה שרוצה גבוה גבוה. בד"כ המשמעות של הדבר היא שאנחנו לא עובדים את ה´ בשלמות. לא, לא התכוונתי לעבודה ללא כישלונות וירידות, התכוונתי לעבוד שלא נוגעת לכל פרטי העבודה.
ובכן, מה הם פרטי העבודה?
משה אמר לנו בשני פסוקים מהם כל פרטי העבודה (דברים י´ י"ב-י"ג): "ועתה ישראל מה ה´ אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה´ אלקיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה´ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצות ה´ ואת חוקתיו אשר אנכי מצוך היום".
המתכון לעבודה הנכונה, שהיא תתן לאדם סיפוק בעולמו, הוא:
יראת ה´.
אהבת ה´.
שמירת המצוות.
הליכה בדרכי ה´ (תיקון המידות, להיות גיבורים וחזקים ועוד (עייני רמב"ם הלכות דעות א´ י"א).

ולעבוד את ה´ בכל הלב והנפש, כלומר לחיות המצווה. לדעת שכשאנחנו עושים מצווה אנחנו נדבקים בה´. לשמוח במצוות. לאהוב אותן, שיהיו יקרות בעינינו. שיתקיים בנו מה שפרשו חז"ל (משנה אחרונה במסכת ברכות): "בכל לבבך- בשני יצרך. בכל נפשך- אפילו הוא נוטל את נפשך". כל כולנו עבודת ה´. כל כולנו אומרים כבוד ה´ והדרו.

יהודי שעובד את ה´ בכל אלו, ירגיש שלם עם נשמתו. הנשמה מקבלת את אשר היא צריכה. אהבתו לה´ איננה כבר אהבה של געגועים. אהבתו הפכה ונהיתה לאהבה של אוהבים שנפגשו אחרי הריחוק. נשמתו, רוחו, נפשו והוא יגילו וישמחו בה´.

לענ"ד כדאי שתתחילי להתמקד בסעיף האחרון- לעבוד את ה´ בכל הלב והנפש. אני חושב שלרובנו הדבר יותר קל, וגם יותר מלהיב. שכן כל התקדמות, ואף הקטנה ביותר, מוסיפה הרבה חיים וכוח. שכן משמעות הדבר היא שכל מצווה אנחנו עושים הרבה יותר בשמחה, בהרבה התלהבות. ומצווה גוררת מצווה, והתלהבות גוררת התלהבות, וקווי ה´ יחליפו כוח, יוסיף כוח בכל מצווה, יתחדשו ויוסיפו. מוסיפים והולכים, מביאים ומוליכים.
תקחי מצווה שאת יחסית עושה אותה ביותר תשומת לב, מצווה שהיא גם יותר קרובה ללבך (כאן רק את יכולה להעיד איזו מצווה היא כזו), וכל יום תחשבי אם הצלחת לשמוח בה, לרקוד בעת עשייתה. כשהדבר נכנס למודעות, טבעוֹ שיֵעשה יותר בפשטות. יותר כרגילות האדם. את פשוט תתחילי לחיות את המצוות, והן יֵחַיוּ אותך.
אחרי שאת מתחילה בזה, בעוד מצווה ועוד מצווה, ממילא גם תבוא אהבת ה´, ממילא גם תירצי לתקן את המידות ולירא מה´. ואין בכלל על מה לדבר שאת פשוט תשתוקקי לשמור את מצוותיו ולהקפיד על קלה כבחמורה.

מן הסתם את מבינה כי העבודה הזו דורשת הרבה, אך ודאי שכל כולה, כפי שמסיים הפסוק, "לְטוֹב לָךְ". טוב לך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא. ואומנם היא דורשת הרבה, אבל כבר עצם הרצון והמוכנות לעבוד כך, די בה כדי להרגיע את הנשמה מעט מכיסופיה. אבל רק אם את רצינית. הבטחה שאין בה ממש לא שווה הרבה. אך אם את מבינה שלאט לאט, בנחת ובשמחה, את מסוגלת להתקרב אל ה´ יותר ויותר, הרי שהמפתחות בידייך. הנשמה יודעת שאת שלה היא תקבל. במוקדם או במאוחר, היא תקבל. די בהבטחה זו כדי לגרום לך שמחה עצומה. והיא שתתן לך את הכוח להתחיל בצעד הראשון, שתחילתו דרך עפר מאובקת ויבשה, וסופו שערי גן העדן. ודרכו כולה מלאה עליות וירידות. רצוא ושוב. בעירה באש גבוהה, ובעירה באש נמוכה. אבל תמיד בעירה. הילוך גבוה או נמוך, אך תמיד ישנה נסיעה.
הסנה שראה משה בער באש, אך הוא לא אוכּל מסיבה אחת פשוטה- חומר הבעירה של האש לא היה הסנה, האש בערה בכח אלוקי עליון, אלא שהיא רק התלבשה בסנה. גם את, כשבע"ה תגמרי אומר בנפשך ותחליטי לעבוד את ה´ בשמחה באמת ובשלמות, תעבור הבעיה שלך אל ה´ ממצב חומר למצב רוח. חומר הבעירה שלך יתפס בגוף, אך מקורו יהיה אלוקי.
השכינה שתשרה עלייך, הנשמה, תהיה תלויה בגוף, בפתילה, אך שאיבתה תבוא אך ורק מהשמן, מהמעשים הטובים שתעשי.
ועל זה, כפי שמבאר בעל התניא (פרק ל"ה), אמר שלמה את הפסוק (משלי ט´ ח´): "ושמן על ראשך לא יחסר".

עלי והצליחי בע"ה, ותבקשי ממנו תמיד שיעזור לך וינחה אותך, ויזכה אותך לדעת ולחיות את זה שהכל ממנו, ואת "רק" לעשות את רצונו באה לעשות. והוא יהיה בעזרך כל הימים,
לכל שאלה, הרחבה ועוד, את מוזמנת לפנות בשמחה,
עדיאל
calev72@gmail.com