שאלה
כיצד יש לנהוג כאשר אתה נמצא בפרשה הראשונה של קריאת שמע, ואתה מבחין שחברך שלידך מתנמנם? האם רשאי אתה לעוררו במגע יד או בדחיפת מרפק?
ומה לעשות כאשר בדיוק אז עובר לפניך עני המבקש צדקה? האם תכניס ידך לכיסך ותעניק לו?
תשובה
א.הלכה היא: הקורא ק"ש - והכוונה היא לפרשה הראשונה - לא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו (שו"ע או"ח סג,ו). העושה כן - עליו הכתוב אומר "ולא אותי קראת יעקב"! (יומא יט,ב).
ב.כשנדרש אדם לרמוז לחברו לצורך מצוה - כתב במגן-אברהם, שמהגמ' משמע קצת שאסור לרמוז. הראייה מהגמ' היא מכך שרב, בהיותו בפרשיה הראשונה של ק"ש, לא רמז אפילו בידו לרב חנן בר רבא ששנה בטעות במשנה 'קפוטל' במקום 'קבוטל'. אולם ראייה גמורה אין משם, כיון שטעות כזו יכול היה רב לתקן גם לאחר סיימו את ק"ש ואת התפילה. משום כך פסקו במשנה-ברורה ובכף-החיים בהחלטיות שאסור לרמוז אפילו לדבר מצוה. על כן:
ג.בפסוק ראשון - ב"שמע ישראל" וב"ברוך שם כבוד וכו'" - בשום אופן אין להפסיק, ואפילו לדבר מצוה.
ד.גם בהמשך הפרשה הראשונה של ק"ש יש להימנע מכל רמיזה, ולכתחילה אין לתת אז צדקה לעני או לרמוז משהו לחברו. אבל אם שומע שחברו טועה בק"ש או נרדם, רשאי לרמוז לו אז - בהמשך הפרשה הראשונה - על כך. וכן אם יודע שהעני נזקק, ואם לא יתן לו עכשיו, יצא ושוב לא יוכל לתת לו - רשאי לתת לו.
ה.עם זאת ראוי שעניים וגבאי צדקה יקפידו שלא לעבור בין המתפללים ולאסוף צדקה בזמן שהציבור אומרים את הפרשה הראשונה של קריאת שמע. ומן הראוי היה שיימנעו מכך עד סוף תפילה בלחש, על מנת שגם לא יעברו לפני המתפללים תפילת שמונה עשרה.