שאלה
הרב, שלום.
כשהיית ממש קטנה הורי שלחו אותי לחוגי מחול, בלט ועוד כל מיני סגנונות.
מהר מאד התאהבתי בזה
עד שבדיוק בתקופה שהתחלתי להתבגר המורה שלי עזבה למקום אחר ואמא שלי החליטה שזהו הזמן להפסיק, כיוון שאני כבר גדולה, וזה כבר לא מתאים לי
אני בת דתית למשפחה דתית ואין שום הצדקה לכך שארקוד בחוגים כאלה של המגזר החילוני.
אני לא יודעת איך לתאר את הכאב,
כבר עברו 4 שנים מאז ועדין כשאני חושבת על זה הכאב עולה בבירור.
לא ידעתי איך לאכול את זה, מצד אחד הבנתי את ההורים, מצד שני לא לגמרי הסכמתי, חשבתי שזה לא בהכרח נוגד את ההלכה.
אבל כדי לא להכנס לריבים שאני לא אדע איך לצאת מהם, פשוט קיבלתי את הגזירה ולא היתה לי ברירה אלא לדכא את הרצון שלי לרקוד.
אחרי תקופה של שנה פלוס מינוס, החלטתי בכל יום מחדש שאני חוזרת לרקוד, אבל בכל יום מחדש לא עזרתי אומץ.
לפני חדשיים בערך, החלטתי שאני רוצה לחזור לרקוד בלט, ואזרתי מספיק אומץ והלכתי לנסות.
הורי חשבו שזה יחלוף ואני יחזור משם ולא ארצה באמת ללכת עם זה עד הסוף אז הם הסכימו, ואז כשהכל התפוצץ (במיוחד אני מבפנים) הם הבינו שזה רציני, הם חשבו על כך קצת, ולבסוף החליטו שלא, כי זה לא מתאים לבת דתית.
השיעור מועבר ע"י מורה אישה, התלמידות הן רק בנות, ועל ההופעות אפשר לוותר.
אני עדין לא מבינה מה הבעיה אם כך, האם בכלל יש בעיה? האם זה סותר את ההלכה? את רוח ההלכה?
מאז שכל הסיפור התחיל יש בי חלק שלא מוכן להתקרב לאלוהים,
אחרי כמה שנים אני מתחילה לקיים דיאלוג בין הצדדים האלו, אני מנסה לראות את זה בצורה אחרת, כדי שאני לא אחסום את עצמי בכל פעם שאני מנסה להתקרב.
האם לדברי הורי יש הצדקה? האם באמת אני צריכה לדכא את הצד הזה שבי כדי להתאים לתורה?
ואם כן, איך אני מצליחה לתמרן בין 2 הצדדים המתנגשים? הצד שרוצה להתקרב והצד שלא מוכן?
תודה.
תשובה
בסד
שלום רב.
סליחה על האחור.
אבל כמו בשאלה צריך זמן להנים גם בתשובה נצתרך יותר זמן וארבע שנים להבין כי הוריך צדקו במידת מה ..
אני חושב שצריך לטפח ולהעשיר את הידע והכשרון שלך לרקוד!!!אין לי ספק כי חשוב מאד היה להמשיך את ההצלחה להכשרון לרקוד .כי זו בעצם אחת הדרכים שלך לעבוד את הבורא.
כן כן בכשרון הזה את משבחת אותו.
אכן ישנה בעיה של צנעות הרקוד בלט.
אבל אםנותן החברה דתית לפתור את הכל מורה , ותלמדות ונואמר כי ניתן למנוע את הצלומים של סוף השנה ולהופעה של סוף השנה יבאו רק האמהות...נו נו..
כי באמת אי אפשר לא להופיע כלל וכי חלק ניכר מהלמוד השנה הוא לקראת ההפעה המסכמת.
אם היה ניתן לארגן אך ורק בנות דתיות אני משוכנע כי ההרים היו מאפשרים לך ובשמחה משלמים כל הוצאה בענין.
אבל במבט רחוק ועמוק ידעו ההרים כי נזקים נפשים רבים עלולים להגרם לך חלילה אם תמשכי כבת דתיה אחת בקבוצה ..וההשתיכות החברתית היא היא בעיה שתוצאותיה רחוקות ומזיקות ..חסכו ההרים ממך את ההתמודדויות האין סופיות הלוה והשארו אותם לזמנים שתהיה יות בנויה לכך ..
אבל כדאי לדבר עם ההרים על כך "על השולחן"ואולי בלוית היועצת של בית הספר או הרב.
אבל מנסיוני אחר שנים אני ממש מבין אותך ובל גם את הוריך ומצדיק את שקול דעתם יכל להיות כי ההיתי נוהג אחרת..אבל לא כאן המקום לפאט.
בברכה