ריקודים מעורבים

שלום
צריך לבקש מהבן להפסיק לרקוד או לבקש שישימו מחיצה. אמנם מצד הדין איסור ריקוד מעורב הוא באותו מעגל ומעגל סמוך לא נחשב כריקוד מעורב אבל עדיין יש בזה צד מכוער מבחינת גדרי הצניעות המקובלים . ישיבה מעורבת פחות חמורה ולמקלים יש על מי לסמוך.

אני לא חושב שהימנעות מלרקוד היא התנהגות לא יפה להפך מי שמזמין אורחות ולא מסדר להם אפשרות של ריקוד נפרד הוא המזלזל באורחות. על מנת שאורח ישתתף בשמחה וישמח את כלת בר המצווה הוא צריך קודם כל לשמוח בעצמו ומתוך שהוא שמח הוא יכול לשמח אחרים - האורחים באים להשתתף בשמחה ולא לעבוד כצוות רקדנים. מבחינה מסוימת משפחתה של כלת השמחה נחשבת כמארחת ומארח צריך להשתדל בכבוד האורחים שהוא הזמין - כמו בכל מצוות הכנסת אורחים שבה היחס והדאגה לנוחות של האורח חשובים לא פחות מהאוכל והשירים.

ומכאן להערה כללית - נראה שבהשפעת התרבות המערבית שכחנו את גדרי מצוות הכנסת אורחים ובמקומה שמנו את האדם הפרטי במרכז וכך נוצר הרושם למשל בחתונות שבמקום לשמוח ביחד עם האורחים כל המוזמנים צריכים לעמוד זמן ממושך ולפאר ולרומם את משפחת החתן והכלה ולא נורא אם האורחים צריכים לחכות זמן רב עד שיתחילו העיקר שהחתן והכלה יצטלמו בכל זווית אפשרית (כך שיהיה ברור מעל לכל ספק שהם הזוג השמח והמאושר ביותר עלי אדמות ) ובאופן הזה חתונות עלולות להפוך למופע שחצנות וגאווה מצד המשפחה "בהראותם את יפים ואת עושר גדולת מלכותם" וכך מי שמכובד בברכות הם לא אנשים מבוגרים וחשובים שטרחו ובאו מרחוק אלא אח החתן או הכלה(גם אם הוא "התכשיט " של המשפחה)ויש שמיגיעם את האורחים במחיאות כפיים מאולצות לאחר שהאחיינים מנסים את כוחם במציאת ניצוץ מוזיקלי מעומעם (שצריך חוש מפותח על מנת להכיר בגדולתו) . בעוד שבעבר בעלי השמחה היו עוברים בין המסובים ומכבדים אותם דואגים שכולם אוכלים כראוי מחלקים יין לסועדים מתייחסים לכל אורח באופן אישי ושמחים ביחד ו"תנא דבי ר´ ישמעאל: בשכר שלושה זכו לשלושה. בשכר חמאה וחלב זכו למן. בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן. בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים".

שנזכה לשמוח ולשמח כראוי
בברכה אייל משה