רוח ההלכה

בס"ד,

שלום רב.
סליחה על האיחור

נופר בבקשה: לעולם הלכה כדברי המרובין. לא הוזכרו דברי היחיד אלא לבטלן. ר´ יהודה אומר: לא הוזכרו דברי יחיד בין המרובין, אלא שמא תיצרך להן שעה ויסמכו עליהן (תוספתא עדויות, פרק א´). שמשון בן אברהם (תוספות שנץ לעדיות בבלי א´, ה: ואפילו שדעות המיעוט לא התקבלו על ידי קדמונינו, והרוב לא פסק כמותם, בכל זאת, אם בדורות הבאים הרוב יראה צורך לאמץ את דעת המיעוט הקדום לזמנו ולמצבו, החוק יהיה אז כפי פסיקתם של אלה. כי תורת משה נלמדה בהרבה נקודות השקפה הרואים טומאה, ולא פחות הרואים טהרה ואלו ואלו דברי אלוהים חיים. כאשר בא פסק דין שלי לפניכם ואתם רואים בו קושי – לא תקרעוהו, שאתם באים לפני לדון עליו. אם יש לי טעם בדבר – אומר לכם, ואם לא – אחזור בי. ואם יבוא פסק דין שלי לפניכם לאחר מותי – אל תקרעו אותו, שאם הייתי שם, שמא הייתי אומר לכם טעם. ללמוד - גם כן אל תלמדו ממנו, אין לו, לדיין, אלא מה שעיניו רואות. (רבא, איש המאה הרביעית, לחסידיו* תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא ק"ל, ב´ – קל"א, א´, בתרגום שטיינזלץ). לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה ... שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין (בבלי, בבא מציעא, ל´, ב´). עת לעשות לה´ הפרו תורתך (תהילים קיט, קכו) הרמב"ם ב"מורה הנבוכים" (ג:מא): והרשה עם זאת לחכמי כל דור, כלומר בית דין הגדול, לעשות סייג לקיום הדינים התורתיים הללו בדברים אשר יחדשום על דרך סתימת פרצה, ויקבעו לדורות אותם הסייגים ... וכן הותר להם עוד לבטל מקצת מעשים תורתיים, או להתיר מקצת איסורים במצב מסויים ובהתאם למאורע מסויים, ולא יהא זה לדורות ... כי בהסדר זה תתמיד התורה אחת, וינוהל כל זמן וכל מאורע כפי הראוי לו. דרכיה דרכי נעם וכל נתיבֹתיה שלום (משלי ג´, י"ז). ...ועשית הישר והטוב בעיני ה´ (דברים ו´, י"ח). ...אשר יעשה אֹתם האדם וחי בהם (ויקרא י"ח, ה´* יחזקאל כ´, י"א, י"ג). ובאת אל הכֹהֲנים הלוִיִם ואל השֹפֵט אשר יהיה בימים ההם (דברים י"ז, ט´). גדול כבוד הבריות שדוחה [את] לא תעשה שבתורה (בבלי, ברכות, י"ט, ב´). הוראת שעה הייתה (בבלי, יומא, ס"ט, ב´). בבלי, מכות, כ"ג ב´, כ"ד, א´ דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם... בא דוד והעמידן על אחת עשרה, דכתיב: תהלים ט"ו מזמור לדוד [ה´] מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך, הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו, לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו, נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה´ יכבד נשבע להרע ולא ימיר, כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם... בא ישעיהו והעמידן על שש, דכתיב: ישעיהו ל"ג הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע... בא מיכה והעמידן על שלש, דכתיב: מיכה ו´ הגיד לך אדם מה טוב ומה ה´ דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם (ה´) אלהיך. עשות משפט - זה הדין. אהבת חסד - זה גמילות חסדים. והצנע לכת - זה הוצאת המת והכנסת כלה. והלא דברים קל וחומר: ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעא - אמרה תורה: והצנע לכת, דברים שדרכן לעשותן בצנעא - על אחת כמה וכמה. חזר ישעיהו והעמידן על שתים, שנאמר: (ישעיהו נ"ו) כה אמר ה´ שמרו משפט ועשו צדקה. בא עמוס והעמידן על אחת שנאמר: (עמוס ה´) כה אמר ה´ לבית ישראל דרשוני וחיו. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק, אימא: דרשוני בכל התורה כולה! אלא, בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: (חבקוק ב´) וצדיק באמונתו יחיה. והלכת בדרכיו מה הוא רחום אף אתה היה רחום ... רמב"ם היד החזקה, הלכות ממרים ב:ד. בית דין שראו לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי תורה, מכין ועונשין שלא כדין אבל אין קובעים הדבר לדורות ואומרים שהלכה כך הוא, וכן אם ראו לפי שעה לבטל מצות עשה או לעבור על מצות לא תעשה כדי להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהכשל בדברים אחרים עושים לפי מה שצריכה השעה, כשם שהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו כך בית דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצות לפי שעה כדי שיתקיימו כולם כדרך שאמרו חכמים הראשונים: "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה". אחד הכללים שמשתמשים בו במקרים שיש צורך לבטל דבר תורה משום איזה הנהגה טובה ונחוצה הוא דרשת הכתוב "עת לעשות לה´ הפרו תורתך" (תהלים קיט:קכו) שלא על פי פשוטו כדוגמת דברי הגמרא שלהלן: בבלי ברכות נד ע"א. התקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם [רש"י: בשמו של הקדוש ברוך הוא, ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו, ולמדו מבעז שאמר ה´ עמכם] [...] ואומר: עת לעשות לה´ הפרו תורתך (תהלים קיט:קכו) [פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה´, אף זה, המתכוין לשאול לשלום חברו זה רצונו של מקום, שנאמר בקש שלום ורדפהו, מותר להפר תורה ולעשות דבר הנראה אסור]. רבי נתן אומר: הפרו תורתך משום עת לעשות לה´. הטיעון הזה חוזר על עצמו פעמים רבות בספרות ההלכתית בכל הזמנים. ד. לבית דין יש סמכות להשפיע ולשנות את המציאות ההלכתית ישנם מספר כללים תלמודיים המעניקים לחכמים כוח מיוחד וסמכויות נרחבות לבטל או לשנות מציאות הלכתית קיימת. למשל, נקבע כי אדם המקדש אישה עושה זאת על דעת בית הדין וכך ניתן להם כוח לבטל את הקידושין למפרע מכוח סמכות זאת - מה שבלשון חז"ל נקרא ( בבלי יבמות צ ע"ב.) "אפקעינהו רבנן לקידושין". כלל נוסף שנועד להסמיך את החכמים לעקוב דיני תורה מפורשים הוא "הפקר בית דין הפקר", וכך נפסק להלכה כדלהלן: רמב"ם, הלכות סנהדרין כד:ו. וכן יש לדיין תמיד להפקיר ממון שיש לו בעלים, ומאבד ונותן כפי מה שיראה לגדור פרצות הדת ולחזק הבדק או לקנוס אלים זה והרי הוא אומר בעזרא "וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו" (י:ח) מכאן שהפקר בית דין הפקר. כלל זה גם מקנה כוח בידי החכמים לתקן תקנות בדיני ממונות שהן מנוגדות לדין תורה. דוגמה לכך היא ירושת הבעל את אשתו הקטנה, בעוד שלפי דין תורה האב יורש אותה ולא הבעל. על פי הסמכות הזאת של החכמים יש כוח בידם ודרך נוספת לחדש דינים שיכולים לסתור דין תורה. חכמים מפעילים כוחם במקומות שנראה להם שראוי כך לנהוג. ברכות נד. התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם שנאמר [ רות ב´] והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה´ עמכם ויאמרו לו יברכך ה´ ואומר [שופטים ו´] ה´ עמך גבור החיל ואומר [משלי כ"ג] אל תבוז כי זקנה אמך ואומר [תהלים קי"ט] עת לעשות לה´ הפרו תורתך רבי נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה´: רש"י שם שיהא אדם שואל לשלום חבירו בשם. בשמו של הקב"ה ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו ולמדו מבעז שאמר ה´ עמכם ומן המלאך שאמר לגדעון ה´ עמך גבור החיל: ואומר אל תבוז כי זקנה אמך. למוד מדברי זקני אומתך לעשות מה שראית שעשו הם ובגמ´ מפרש מאי ואומר: ואומר עת לעשות לה´ הפרו תורתך. פעמים שמבטלים דברי תורה כדי לעשות לה´ אף זה המתכוין לשאול לשלום חברו זה רצונו של מקום "העמק דבר" בפתיחה לספר בראשית: "ספר זה נקרא ספר הישר על מעשה האבות בזה הפרט שהולכים בדרך הישר גם בהליכות עולם ולא בעקמומיות אף על גב שהוא לשם שמים, דזה גורם חורבן הבריאה והריסות ישוב הארץ וזה היה שבח האבות: שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה´ באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים, היינו שהתנהגו עם אומות העולם באהבה וחשו לטובתם - היינו מקיימי הבריאה". רמב"ם הלכות דעות פרק א הלכה ד הדרך הישרה היא מידה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שווה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו, לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו. כיצד? לא יהא בעל חמה נוח לכעוס ולא כמת שאינו מרגיש אלא בינוני, לא יכעוס אלא על דבר גדול שראוי לכעוס עליו כדי שלא ייעשה כיוצא בו פעם אחרת, וכן לא יתאווה אלא לדברים שהגוף צריך להם ואי אפשר לחיות בזולתם, כעניין שנאמר: צדיק אוכל לשובע נפשו (משלי יג: כה), וכן לא יהיה עמל בעסקו, אלא להשיג דבר שצריך לו לחיי שעה כעניין שנאמר: טוב מעט לצדיק (תהלים לז: טז), ולא יקפוץ ידו ביותר, ולא יפזר ממונו אלא נותן צדקה כפי מסת ידו ומלוה כראוי למי שצריך. ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן, אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות, וכן שאר דעותיו. ודרך זו היא דרך החכמים. הדרך הישרה היא מידה בינונית בפרק רביעי בהקדמה למסכת אבות רבנו מפרט: "המעשים הטובים הם המעשים השווים הממוצעים בין שתי קצוות ששתיהן רע: האחת מהן - תוספת, והשנית - חסרון. והמעלות - הן תכונות נפשיות וקניינים ממוצעים בין שתי תכונות רעות: האחת מהן - יתרה, והאחרת - חסרה. מן התכונות האלה יתחייבו הפעולות ההן". רמב"ם הלכות דעות פרק א הלכה ו ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינוניים והם הדרכים הטובים והישרים, שנאמר: והלכת בדרכיו (דברים כח: ט). כך למדו בפירוש מצווה זו, מה הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון, מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא נקרא קדוש אף אתה היה קדוש, ועל דרך זו קראו הנביאים לאל בכל אותן הכינויין: ארך אפים ורב חסד* צדיק וישר* תמים, גיבור וחזק וכיוצא בהן, להודיע שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהידמות אליו כפי כוחו. ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו... שנאמר: והלכת בדרכיו (דברים כח: ט) "כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה - תלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה - תלמידיו של בלעם הרשע". (מתוך המשנה בפרקי אבות, פרק חמישי, משנה כ"ג

אני מקווה כי עניתי על שאלתך ואם לא ,חזרי והבהרי
את שאלתך.

בברכה