שאלה
שלום לכבוד הרב.
אני רווקה בשנות ה20 המאוחרות.
אבא שלי, איחל לי ש"הלוואי שתתחתני סוף סוף ב"ה". דווקא בגלל שהגיעו מים עד נפש והוא לא עשה את זה בטרוניה אלא בשמחה ברגשנות ומכל הלב וזה נורא ציער אותי מיהרתי להשיב באותה לשון "הלוואי שתרד ממני ב"ה". בדיעבד,
למרות שהצער והקושי כבדים מנשוא, אין ספק שאני צריכה קצת יותר סבלנות וכבוד הורים בנושא.
אבל השאלה היא אחרת: האם חלילה חטאתי בלשוני וח"ו יכולה לארוב לו סכנה כי כאילו איחלתי לו ש"ירד ממני"? אני מאד חוששת מזה.
הדבר האחרון שהתכוונתי הוא לברך אותו במרכאות שמשהו יקרה לו.
רק רציתי שירד ממני...
דבר נוסף, אבא הוא בגיל מאד מבוגר. יש לו גילויי עצבנות כלפי אמא והדבר קשה מאד. הוא לא מכבד את אמא, לא נוקף אצבע כדי לעזור בבית בכלום ואף מטריד ומשגע את אמא כל הזמן.
היא צריכה להתחנן שיתן לה כסף וגם- הוא מרים את קולו בסופר ובמקומות ציבוריים. כמה שאנחנו מתערבים ומעירים לא עוזר כלום. נכנס מאוזן ויוצא מאוזן אחרת. הרבה פעמים אני מוכיחה אותו ומגנה על אמא והוא כועס גם עלי במפורש.
א. יכול להיות שהרווקות קשורה לזה? כי הכעס של אבא עלי הוא דין?
ב. איך שומרים ומגינים על כבוד אב גם כשברור שהוא טועה ושוגה ביחס המשווע והגרוע כלפי אמא שרק עוזרת לו ומכבדת אותו?
תודה רבה!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
את לא צריכה לדאוג מה יקרה לאבא, אלא לעסוק רק בשאלת ההתנהגות שלך כלפיו. אין ספק שאת צריכה להתנצל על האמירה הלא יפה ולא מכבדת הזאת, לא בגלל מה שיקרה לו אלא בגלל שאת צריכה לדעת לשלוט ברגשותיך.
את אבא את לא יכולה לחנך, וזה לא תפקידך!
האוירה המתוחה בבית לא עוזרת לא לך ולא לו. הפתרון הוא רק אחד- יצירת אוירה טובה ונעימה. זה תלוי קודם כל רק בך, אם את תתחילי עם דבור יותר מכבד ומאופק, זה יקרין גם על אבא ועל אמא, ואם תתמידי , בעקשנות לא להיסחף לצורת דיבור לא טובה אפילו במחיר פרישה ושתיקה, ותקפידי על דיבור יפה - תראי איך כולם ישמחו.