רדיפה אחרי הכבוד

[שלום לך יקרה,]
משמח לראות את שאלתך החשובה!
היא מעידה על הרצון הטוב שבך לדעת מה ואיך אמיתי לחיות את הדברים!
ועל כך - ישר כח!:)

בעידן כמו שאנו חיים בו, מושגים של ענווה ו"לשם שמיים" מתשטשים ונתפסים פחות בעלי משמעות וערך קייומי.. ולצערנו, ניתן הרבה יותר מקום, גם ללא שימת לב וללא מודעות, לגאווה, כבוד, הערכה, ועשיית רושם חיצוני.

באופן כללי- אדם רודף אחר דבר מה שהוא רוצה להשיג, יהיה מה שיהיה..
משמע שרדיפה אחרי כבוד היא איזה דחף הנובע מרצון נמוך של האדם להשיג כבוד והערכה מהסביבה, לעשות רושם חיצוני טוב, לגרוף מחמאות ותהילה.. והרבה פעמים יהיה זה דפוס קבוע של ניסיון להשיג זאת גם ללא שובע.

בדר"כ רצון זה הופך להיות מניע בעשיית דברים או בבחירותיו של האדם...
לעיתים רדיפה אחר כבוד מגיעה מתוך גאוה ויצר הרע ולפעמים מחוסר ביטחון של האדם בעצמו.

בספר "חובות הלבבות" של רבנו בחיי, ישנו פרק משמעותי הנקרא ["יחוד המעשה" ] .
פרק זה מבאר בהרחבה את [החובה לעבוד את הקב"ה לשם ה' בלבד ולא לשום כוונת כבוד או התחנפות בעיני אחרים]. וכך הוא כותב: ["חובה מוטלת עלינו לעשות את כל פעולות עבודת ה' מתוך כוונה לעבוד בהן את ה' לבדו, מפני שכוונה זו מזככת את המחשבה ומטהרת את הלב מתערובת של פניות פסולות המאבדות את ערכן של פעולות אלה, ומצילה את האדם ממידת ההתייפות לפני בני אדם, על סוגיה השונים, המביאה אותו לידי צביעות ולידי התחנפות לבני האדם" (חובות הלבבות ,ע"פ פירוש לב טוב) ]

אם כך, אנחנו מבינים שכל מטרתנו כאן היא לכוון את כל פועלנו לשם שמיים בלבד, לכבוד הקב"ה ולא למען קבלת הערכה וכבוד אישי מגורמי חוץ.

יחד עם זאת, למרות כל הרקע הכללי שהבאנו כאן על רדיפת כבוד,
חשוב גם להבין שכבני אדם אנושיים, טבעי שנרצה לרכוש איזו שהיא הערכה מבחוץ, מאנשים סביבנו. ולכן גם מותר בהחלט לקבל חיזוקים חיוביים, פירגונים ופידבקים מהסביבה!
(* זה קצת לא נורמלי שיהיה אדם שלא מעניין אותו בכלל מה חושבים עליו או איך מתייחסים אליו.)
קבלת הערכה מאחרים וגם נתינת הערכה חיובית שלנו לזולת היא דבר טוב והרבה פעמים מאוד מחזק ומשמח!

[רק חשוב לברר ולדעת באמת בינך לבין עצמך – מה העיקר ומה הטפל! מה מניע אותך לעשות ולפעול כאן- הכבוד או ה- לשם שמיים?! ]

אדם צריך לשים לב מה המטרה שלו ומה הכח שמניע ודוחף אותו לעשות את מעשיו או להתנהג בצורה כזו או אחרת?

לדעתי, כשקיים באדם רצון טוב כמו שלך (!) לדעת איך להתרחק מהכבוד, הוא לומד עם הזמן לעבוד את ה' ממקום של ריכוז במה שמתנהל בינו לבין הקב"ה ולא במה שקורה מסביב, בחוץ.
לעיתים זה עיניין של עבודה. אין ספק! אבל כ"כ כ"כ אפשרי לגבור על זה!
אנחנו עוברים עם עצמנו תהליך של התחברות פנימית יותר ומשתדלים להתמקד במטרה הטובה ובכוונה הנקייה של הלב.
לאט לאט בונים את זה.!:)

בתפילה אנחנו מבקשים מהקב"ה: ["ויהיו כל מעשינו לשם שמיים"]!

מתוך ענווה אפשר להבין שאין לי צורך בכבוד, כי הוא לא מועיל לי בחיים. אני כאן כדי למלא את רצונו של הקב"ה. אני רק שליחה, למה לי כבוד?!

גם הערך העצמי שלך לא באמת נובע מהערכתם של הסובבים אותך ,
אלא [יש לך ערך בפני עצמך!] והקב"ה הוא הרואה ללב והוא מעריך אותך ושמח בך על כל פועלך! לכן גם אין צורך בכבוד מבני אדם.

[אז לסיכום-]
בוודאי שזה טוב ומשובח לרצות הרבה חברות אך בתנאי שזה בא מתוך שאת מבינה את ערך החברות ורוצה בזה ברמה הפשוטה והנקיה ולא כדי שיגידו עלייך שיש לך הרבה חברות. מבינה את ההבדל?
ובטח שאפשר לקחת חלק ולשחק תפקיד ראשי בהצגה וחשוב מאוד להיות מודעת לכך שיש בך כישרונות והם נועדו כדי לפעול איתם בעולם. כישרון הוא מעין תפקיד.! אך שוב, כמו שאמרנו- צריך להיות איזה בירור פנימי עם עצמך עד כמה את עושה את זה על מנת לקבל כבוד והערצה של אנשים כלפייך ועד כמה זה בא מתוך רצון נקי שלך לעשות טוב, ולהוציא ממך כוחות טובים לידי ביטוי.?
לפעמים זה לא שחור לבן, לפעמים הרגשות והרצונות שלנו מעורבים, וזה בסדר אנחנו בני אדם וזה אנושי ברמה כזו או אחרת, רק תצטרכי לזהות איפה את עומדת בכל הסיפור.
ברמה הפרקטית (אם אפשר לקרוא לזה ככה..)-
כשאת מרגישה שזה בא ממקום נקי ואת רוצה רק לפעול טוב- אז אשרייך ולכי על זה!!
ואם את מרגישה שזה בא בעיקר בשביל לרכוש כבוד, אז אולי דווקא כאן יהיה עדיף לוותר הפעם ובכך לעבוד ולהתגבר על היצר ..
ואם זה גם וגם.. ואת ברגשות מוערבים, אולי יהיה כדאי לרכז את כל הכח בהשתדלות של לכוון בלב שלך לכמה שיותר ענווה והעבודה על עניין זה תהיה דווקא מתוך עשיית הדברים ולא בוויתור עליהם.

[יקרה,
מקווה שהועלתי, ולו במעט..
אם משהו עדיין לא ברור או בכלל..
את מוזמנת בשמחה להמשיך ולכתוב אליי למייל.
מאחלת לך הרבה ברכה וטוב בכל מעשייך!
כאו בשבילך,
מיכל יסכה.]
Michal66n@gmail.com]]