שאלה
שלום לרב.
אני יוצאת עם בחור כבר הרבה זמן, ברור לשנינו שהקשר מוביל לחתונה בעזרת השם. (אנחנו בני 20)
אני כ"כ מתלבטת הרב, הייתי רוצה, בבקשה, שתעזור לי.
הוא בחור מקסים, יש בו את כל המידות הטובות.
הוא למדן, ירא שמיים, לא עצלן, משקיען ועוד ועוד ב"ה..
אבל הרגש שלי פשוט לא שם.
לפעמים מבליח אצלי איזה געגוע קטן אבל חוץ מזה, אני לא מרגישה את כל ה"פרפרים" שכולם מדברים עליהם.
האם זה משהו שבגללו אני צריכה לסיים את הקשר?
אני נורא מפחדת להתחתן ואז לגלות שזה לא מתאים.
כמובן ששוב, מבחינה שכלית אנחנו פשוט פיקס.
הרגש שלו כלפי נמצא, אני יודעת ושומעת על זה גם ממנו..
אבל אצלי הוא פשוט לא מופיע.
אני כ"כ רוצה שזה יהיה הוא,שבע"ה הוא יהיה הבחור שאיתו אבנה בית. אני לא רוצה לסיים את הקשר איתו.
אני בטוחה בקשר הזה מאד מאד,
אבל אני פשוט מרגישה שהרגש הזה היה חייב להופיע.
(אני שומעת מכל מיני חברות שהקשר שלהן עם בני הזוג שלהן בעליות ומורדות, לפעמים הקשר נמצא בשיא הפריחה ולפעמים יש ריבים. אצלנו זה פשוט לא קורה. אנחנו כל הזמן בסדר אחד עם השניה, וזה לא שאנחנו מכירים מעט זמן. כבר תקופה ארוכה אנחנו יחד.
יש הרבה פעמים שאנחנו יושבים ופשוט שותקים. גם בטלפון זה קורה. אני לא יודעת ממה זה נובע, אבל לא מגיעים אלינו ריבים. מצחיק שאני כביכול "מבקשת" מהריבים להגיע, חס ושלום, אבל זה פשוט לא נראה לי טבעי שאצל כל הזוגות זה מופיע ואצלנו לא.)
איך אני יכולה להחליט? מה לעשות? האם חוסר ה"פרפרים" והשקט שהקשר שלנו נמצא בו הוא נכון, או לא?
האם לסיים את הקשר? האם להמשיך?
(אנחנו בקשר כבר קרוב לשנה)
(אין רב שמכיר את שנינו שאליו נוכל ללכת)
אשמח לקבל את תשובת הרב
תודה רבה
בשורות טובות.
תשובה
הצעתי היא כדי לבדוק את עצמך להיפרד לחודש חודשיים. הריחוק יוצר געגוע ורגש וכך יש סיכוי סביר תיפתר הבעיה. אם לא ייווצר געגוע דעתי האישית היא שאין להתחתן בלי רגש אני יודע שיש שחושבים אחרת, כמו אצל יצחק ורבקה שקודם יצחק נושא אותה ורק אח"כ כתוב "ויאהבה". לדעתי המודל שמתאים לימינו הוא של יעקב ורחל שקודם אוהב ואז מתחתן.