שאלה
שלום כבוד הרב.
יש לי שאלה שמטרידה אותי כבר המון זמן והתביישתי לשאול. אני יודעת שהיהדות אומרת שאסור לאדם לאדם להיות בעל תאווה גדול, ואפילו במה שהתורה התירה, לדוגמא: הרמב"ן אומר שאסור לאדם להיות נבל ברשות התורה, שמנצל בצורה מוגזמת את מה שהתורה התירה. ז"א שאסור לו להיות תאוותן באכילה, בשתייה וגם בעניינים שבין איש לאישתו, ואפילו שהיא אישתו. למרות זאת, מספרים לנו על אנשים חשובים בעם ישראל, כמו דוד ושלמה שהיו להם המון נשים ופלגשים. אני לא רוצה חס ושלום לומר שהם היו בעלי תאווה, אבל איך יתכן שדווקא הם, שהיו המלכים של עם ישראל, כן ניצלו בצורה מוגזמת את מה שהתורה התירה?
אשמח מאוד אם תוכל להסביר לי.
תודה, וכל הכבוד לכם!
תשובה
בסד
שלום רב.
בענין ריבוי הנשים..זה היה נוהג מקובל...עד חרם דרבנו גרשום..
אין זה שיך לתאווה אלה למעמד ונוהג מקובל..
אבל שאלת על המלך.!?
למלך ישנה מצווה מיוחדת .."לא ירבה לו נשים".
( לכן השאלה בעצם מופנת למלך בלבד).אולםנתן הנביא כבר התיר למלך לשאת עד 'חי נשים. 'כמו שאמר .."אם מעט לך והוספתי לך כהנה וכהנה.."(היו לדוד שש נשים אחר פרשת בת שבע..וכהנה הם שש ועוד כהנה הם עוד שש..יחד מותר למלך לשאת שמונה עשר נשים מבלי לעבור על חוקי התורה..)
בענין שלמה הכתוב מבקר אותו על כך בצורה חריפה מאד ... פשוט הוא עבר על התורה..בזה!!
(עם כל ההסברים הידועים לכולם..)
אני מקווה שהתיחסתי לפחות ושאלתך.
בברכה.