שאלה
שלום לרב.
ראש השנה במתכונת הנהוגה בימינו(יומיים) מוזר ואף מטריד.ביום השני של ראש השנה הזכרנו את "יום הזכרון הזה" ואת "יום תרועה" - מדוע איננו בכלל "ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניי"?
הרי התורה אמרה "בחודש השביעי באחד לחודש יום תרועה יהיה לכם".כיצד גם יסתדר הדבר עם הכתוב "לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו"?מדוע איננו דומים לירבעם עליו נאמר "בחג אשר בדה מליבו"הרי בדינו חג ביום שאינו חג ?
אשמח אם לא תשיבני בסיסמאות של "יומא אריכתא" ו"קדושה אחת"שלדעתי אין הם מישבים כלל את הבעיה .
תודה
תשובה
תקנת חכמים לציין את ראש השנה במשך יומיים, ראשיתה קשורה לקביעת ראשי חדשים על פי הראיה וקבלת עדים בבית הדין הגדול בירושלים.
לחכמים נתונה הסמכות לקבוע תקנות מסוג זה, ואתן עוד כמה דוגמאות.
בהדלקת נרות חנוכה אנו מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו..." הגמרא (במס' שבת) מביאה שאלה "והיכן ציוונו?" הרי לא הקב"ה ציווה על הדלקת נרות החנוכה, זו מצווה "מדרבנן"? והגמרא עונה שהקב"ה ציווה אותנו לשמוע בקול חכמים, והם ראו לנכון לקבוע מצווה זו. כך גם לגבי קריאת מגילה בפורים, נטילת ידיים, ועוד. במסכת ראש השנה מופיעות כמה תקנות שתיקן רבן יוחנן בן זכאי לאחר חורבן בית המקדש. לדוגמא: נטילת לולב כל ימי חג הסוכות בכל רחבי ארץ ישראל (והעולם) ולא רק ביום הראשון. והנה, אנחנו מברכים גם בימי חול המועד סוכות "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו..." מאותה סיבה. יש לחכמים הסמכות לקבוע תקנות כאלה. גם לגבי ראש השנה יש לחכמים הסמכות לקבוע כי ראש השנה יהיה יומיים, וביום השני נשמע קול שופר, ונברך "אשר קדשנו במצוותיו...לשמוע קול שופר" גם ביום השני ונתפלל בנוסח המיוחד לחגים גם ביום השני. (אתה לא רגיל לכך, אך בחו"ל חוגגים את כל החגים יומיים, עושים קידוש ביום השני, קוראים את ההלל- בחג השבועות- עם ברכה, וכו' וכו')
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם