שאלה
שלום לכם,
בדרך כלל, הייתי מאד אוהבת את ראש השנה- תקופה של התחדשות וכפרה וסליחה והייתי מתכוונת די בקלות בתפילות ויוצאת מראש השנה בתחושה טובה שניצלתי אותו.
אבל השנה- היה לי ממש רע בראש השנה, זה התחיל כבר לפני שבועיים כשפתאום קלטתי שעוד שניה ראש השנה (זה בדרך כלל קורה לי כל שנה אבל מוקדם יותר ואז יש יותר זמן לעכל..) ואני ממש לא מוכנה. לא הרגשתי השנה את אווירת "אלול" שבדרך כלל יש באולפנא למרות שהיו שיחות על זה- אולי כי לא דיברנו על זה בכיתה כל כך..
בכל מקרה בערב ראש השנה בערך בשלוש בצהריים תפשתי שבאמת הגיע ראש השנה וישבתי עם עצמי וחשבתי קצת עלי ועל כל השנה האחרונה אבל זה ממש לא היה לעומק.
ואז הגיע ראש השנה -בתפילה בערב היה בסדר איכשהו אבל בבוקר באמת ניסיתי להתכוון ופתאום היה פסוק "טוב ה' ליראיו" או משהו בסגנון ומיד חשבתי על הגוש והיו המון פסוקים שהיה לי מאד קשה איתם וכמעט בכיתי -מעצב על הגוש אבל כל הזמן ניסיתי להסביר לעצמי שזה גזירה ושה' עדיין המלך שלנו ושפשוט אי אפשר להבין למה זה קרה אבל זה לא עזר לי וזה לא שלא חשבתי על זה לפני כן- כי מאז שהתחילו הלימודים דיברו איתנו על זה באולפנא הרבה והייתי בטוחה שהשלמתי עם הנקודה שה' עשה את זה ושאני לא כועסת עליו אלא רק כואבת את העקירה ואת היחס של חלק מהיהודים לזה אבל כל השחרית רק התחזק אצלי הכעס ומאד ניסיתי לשכך אותו וכך נגמרה השחרית והיתה הפסקה וכשחזרנו לתקיעות ולמוסף השתדלתי מאד מאד לא לחשוב על הגוש אבל עדייין היה לי קשה להתכוון ויצאתי ביום הזה בהרגשה רעה מבית כנסת .
ביום השני כבר לא חשבתי כמעט על הגוש כי כל הצהריים של היום הראשון ישבתי עם עצמי וחשבתי על זה והבנתי שאין לי כרגע זמן ומקום להאשים את ה' ושעדיף שאשתדל להתכוון כדי שזה לא יקרה שוב אבל עדיין- למרות שבאמת די סגרתי את נושא הגוש היה לי ממש קשה להתכוון במיוחד בפסוקים של מלכויות שופרות וזכרונות
וזה ממש מתסכל כי מאז כיתה ו היה לי קל להתכוון ופתאום קשה לי (אני בשמינית) והייתי מאד שמחה אם תוכלו לייעץ לי איך לגרום לזה שביום כיפור אני לא יהיה עסוקה בגוש שוב כי בשבועות האחרונים באמת השתדלתי לא לחשוב על הגוש כי כל פעם שמתחילים לדבר על זה אני בוכה וממש קשה לי וגם כשדיברו על זה באולפנא לפעמים לא הייתי כי כבר נמאס לי לבכות וקשה לי להיות בדכאון מזה כל הזמן- וזה באמת עבד עד ראש
תשובה
שלום לך יקרה!
אני רוצה לומר לך שאת ממש בחורה מקסימה, את נשמעת בחורה ערכית, בחורה רגישה ובחורה חושבת שרוצה להתקדם בעבודת ה´ ולא פוחדת מנסיגות.
ועכשיו אענה לך על שאלתך.
היתה לי תקופה בחיים שהרגשתי בתפילות ראש השנה שזה לא הוגן ש"דורשים" ממני להמליך את ה´, לאהוב אותו. כי הוא "עשה" לי כך וכך וזה קשה לי ואני לא הייתי מסוגלת...
בערך כמו שאת מרגישה בקשר לגוש.
אבל אז התפכחתי, ואמרתי שהתפילות האלה הן בדיוק מה שאני צריכה, להמשיך ולהמליך את ה´ למרות כל מה שקרה לי.
כי בתור בחורה מאמינה דווקא הנסיון הזה הוא חלק מהמלכת ה´, כן, בדיוק כך. למרות הגזרה הקשה שהקב"ה גזר עלי אני ממשיכה לאהוב אותו ולהמליך אותו ולקבל באהבה את הנסיונות שהוא מביא לי.
ואז התפילות מקבלות משמעות גדולה יותר ושמחה יותר, והרגשתי שאני "מיוחדת" יותר מהרבה אנשים, כי המלכת ה´ שלי נקנית ביסורים, אבל המאמצים שווים. כאשר אתה עמל בכדי לקבל משהו, הוא יותר מתוק אחר כך.
והיום לאחר שנה, אני מרגישה שבעצם בכל יום אני ממליכה את ה´, בכל יום שאנו קמים ומתמודדים עם קושי, אנו ממליכים את ה´.
אז ביום כיפור תנסי לחשוב על ההשלכות של הגירוש, כיצד גילית בתוכך כוחות של אמונה גדולים מאוד, כיצד בורא העולם הוא המולך פה ולא אף אחד אחר. נכון, קשה מאוד מה שקרה, אבל דווקא הקושי מוכיח לנו כמה אנחנו גדולים וכמה תעצומות נפש יש בנו שאילולא הקושי, הם לא היו מתגלים.
אני בטוחה, שלאחר ראש השנה ויום הכיפורים הזה, שבהם את עורכת את "חשבון הנפש" הזה, השיגרה והקושי יראו אחרת, עלית קומה באהבת ה´.
תחשבי על העתיד, תחשבי שאם עכשיו את מצליחה להתכוון ולכוון בתפילה ולהרגיש קורבה לבורא העולם, על אף כל הקשיים, אזי את מחושלת לעבור קשיים נוספים (שהלוואי ולא יהיו). ההתמודדות היא יום יומית ועכשיו את "קונה" את התרופות להתמודד איתם.
דבר נוסף, יום הכיפורים הוא בעל משמעות אחרת, הוא יותר הכאה על חטא, יותר יראת ה´. וכן, גם פה אנו יכולים לבכות ולבקש מה´ שדבר כזה כמו ההתנתקות לא יקרה שוב, הרי אין ספק שאנו צריכים לחשוב טוב טוב מדוע קרה הדבר הקשה הזה, ולהתפלל ולקוות שבורא עולם משקיף מלמעלה וישים קץ לכל הצרות.
מקווה שעזרתי לך, שמחתי לענות לך, כי התחזקתי גם אני.
אשמח לשמוע ממך ולהתחזק יחדיו,
רעות
yohi253@walla.com
לשואלת - ראי גם:
עשיתי שירות בגוש, למה???
https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?title=עשיתי שירות בגוש, למה????