שאלה
שלום הרב!
אני לומדת בכיתה י'א באחת האולפנות במרכז הארץ.
בחופש הגדול במחנה של בנ'ע הכרתי בחור בגילי.
הקשר ביננו התפתח לכמה ימים עד שהגענו שנינו למסקנה שאנו קטנים מדי ואנחנו רוצים רק קשר רציני שיוביל בעז'ה לחתונה.
החלטנו לנתק את הקשר לגמרי (מחקנו מס' טלפון וכ'ו).
הבעיה ששנינו מדריכים וכל פעם שיש מפגש מדריכים אנחנו נפגשים. בזמן שדיברנו ראינו שאנחנו די מתאימים.
הקשר היה הדדי ושנינו מאוד הצטערנו שאין אנו יכולים להמשיכו.
אני באמת לא מפסיקה לחשוב עליו.
תמיד אומרים שקשר כזה בגילאי תיכון הוא קשר בוסרי וחבל עליו, אבל אם זה כל כך קשה לנו ואנחנו כבר בכיתה י'א אז למה לא להמשיך אותו שנה שנתיים??
למה צריך לחכות?
ואם צריך ועדיף לחכות איך אני יצליח להתמודד עם זה?
אני יודעת שבשנים האלו בונים את האישיות ואני ברוך ה' מתקדמת אבל למה לא לבנות את עצמנו כבר ביחד?
אשמח אם תענה לי במהרה אני ממש לא יודעת מה לעשות!.
תודה רבה וסליחה על האריכות.
תשובה
ב"ה
ברכה ושלום.
אני מאוד מבין לליבך, קשר טוב כזה חבל להפסיד , אבל יחד עם זאת את בעצמך אומרת שאת בתהליך בנייה ,תהליך התקדמות , המשכת הקשר ללא חתונה לא תועיל ביחד עם ההתקדמות . שהרי התורה בעצמה מעידה " ויקרא שמם אדם "אדם הוא שם של האיש והאישה ביחד ,ולפני החתונה הם רק חצי אדם ,וחצי אדם מעולם לא יכול להתקדם ולהשתלם ביחוד כאשר המפגשים בניכם ילכו ויגברו ויעסיקו את ראשכם ורובכם .אני לא מגלה לך סוד אם אומר לך שגם ידידך הצעיר נמצא באותם התלבטויות .
מחשבות והרהורים הם מנת חלקינו ,המאמץ והעבודה שאנו נדרשים להשקיע כדי לרסן ולהפוך אותם כמנוף לבנייה .
אני בטוח שגם את מבינה שלנישואין צריך להגיע מוכנים ובנויים לתלפיות .ברור שללמוד ולהבנות יחד זו היא מלאכה חשובה ,אבל בנייה כזאת יכולה להתבצע רק אחרי החתונה שהרי בנייה רוחנית בהתכתבות בניכם איננה מספיקה .
יהי רצון שיהיה לך כוח לבצע את מה שאת חושבת שהוא נכון לעשות .
בהצלחה,