קשר עם חבר-למטרת נישואין

שלום,
זה נושא מסובך ורגיש שאפשר להסתכל עליו גם מהצד הרגשי וגם מהצד השכלי, אני אשתדל לתת לך נקודות למחשבה כי תשובה חד משמעית אין פה.
נתחיל בזה שאני ואשתי היינו חברים שלוש שנים עד שהתארסנו ועוד חצי שנה בין האירוסין לחתונה כך שאני מבין אותך מאוד.
אני לא חושב שעצם זה שנפגשתם כמה פעמים זה מה שיקבע שעליכם להיות ביחד. אם טוב לכם עכשיו להיות ביחד ואתם מרגישים שזה תורם להתפתחות האישית של כל אחד מכם אז למה לא. אני לא חושב שהתורה הגדירה זמן מסוים לכמה זמן מותר לבחור ובחורה לצאת לפני חתונה אכל חשוב להבהיר שקשר זה צריך לתרום לכם ולקדם אתכם.
הזכרת את בעית הנגיעה, דבר ראשון עצם זה שאת לא מרגישה שקשה לך זה בעיה רצינית. אם אתם נמשכים האחת לשני אז יש פה קושי של נגיעה, ואם אין קושי של נגיעה- תבדקו עד כמה אתם נמשכים האחת לשני.
לגבי היותו בצבא, חבר טוב שלי אמר לי ש"לא שווה להפסיד חיי עולם בשביל חיי שעה" כלומר, נכון החיים כשבעלך בצבא הם חיים קשים גם לבעלך וגם לך אבל החיים בצבא נגמרים גג אחרי שלוש שנים אז זה חיי שעה לעומת החיים הנפלאים שבעז"ה ה´ יהיו לכם אחרי הצבא ולא שווה לוותר על אותו בחור אם הוא בצבא כי זה אפשרי. (מצטיין קורס קצינים השנה היה חייל נשוי עם שתי ילדות).
לגבי זה שהוא חוזר פעם בחודש, לא יודע כמה אפשר לבסס קשר על פגישות של פעם בחודש. אם הקשר כבר מבוסס ורק צריך לשמור עליו זה פחות בעייתי אבל לבסס קשר זה די בעייתי.
אני מקווה שנתתי לך קצת חומר למחשבה.
איציק, צוות משיבים ישיבת הר עציון.