קשר עם גרושתי

כואב כמובן הלב לקרוא על גירושין, אולם מחמם את הלב לקרוא שמצאתם את הדרך לעשות את זה בדרך נכונה.

נושא זה עולה משולחן ערוך אבן העזר קיט.
אני מצטט חלק ממנו:

"טו] מי שגירש אשתו מן הנשואין, יד (יז) לא תדור עמו טו בחצר, שמא יבואו לידי זנות. ואם היה כהן, לא תדור עמו במבוי. וכפר קטן נידון כמבוי. הגה: (יח) טז] ואם נשאת לאחר, (יט) אפילו בישראל, לא תדור עמו במבוי (טור). וכל זה במבוי סתום, אבל במבוי מפולש שדרך רבים עובר ביניהם, מותרים לדור (ב"י בשם הר"ן שכ"כ בשם התוספות), (כ) אם רשות רבים מפסיק בין בתיהם (הגהות אשירי פ"ב דכתובות), אפילו אין בכל העיר (כא) שום יהודי רק הם לבד, שרי. (ת´ הדשן סימן רמ"ג). יז] גירשה (כב) משום שאסורה עליו, אפילו לא נשאת, אסור לדור עמה, טז יח] כאלו נשאת לאחר (א"ז).

סעיף ח
(כג) יט] היה לה מלוה אצלו, עושה שליח לתובעו. הגה: כ] ודוקא בכה"ג, אבל מותר ליכנס לביתה אף על פי שנישאת, הואיל כא] ואינו דר שם ואינו נושא ונותן עמה (כך משמע בת"ה סי´ רמ"ג). (כד) ויש חולקין (ב"י). כב] מותר לאדם לזון גרושתו, ומצוה היא יותר מבשאר עני (הגהות מיימוני פכ"א מא"ב); כג] ובלבד שלא יהא לו עסק עמה, (כה) רק יזונה על ידי שליח (א"ז)".

ישנה אפוא מגמה בהלכה שיש להתרחק ממגורים בשכנות קרובה, ואף מקשר מאוד הדוק, אולם אין איסור לבוא לביתה ובוודאי כאשר מדובר בילדים שלך עצמך. על כן, הדבר הנכון לעשות הוא לנווט בעדינות בין שמירת מרחק משמעותי ובין ביקורים סדירים, והימנעות משיחות אינטימיות ביניכם.

הביקורת של משפחתך אינה נכונה אפוא מבחינה הלכתית. אולם יכול להיות שהמגמה שלהם לא קשורה להלכה, והיא קשורה לרצון שלהם שתשחרר את עצמך מהכבלים שאתה כובל את עצמך, כדי שתוכל להקים בית מחדש. זה שיקול שצריך להתחשב בו, אולם כמובן לא במחיר ניתוק מוחלט ממנה ומהילדים.


כל טוב, ותבשר לנו שמחות.