שאלה
שלום.
חוץ מהעניין של הריסת הזוגיות בהמשך..האם יש בעיה עם קשר בגיל מוקדם (16-18) כאשר שומרים על הלכות ייחוד ונגיעה כדין?אשמח מאוד למקורות לשני הצדדים..תודה רבה!
תשובה
שלום
אני מכיר את המקורות נגד.
במשנה באבות "יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרוחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה.באשתו אמרו, קל וחמר באשת חברו.
מכאן אמרו חכמים, כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה, גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנם.
וכתב השו"ע בחלק אבן העזר סימן כא - "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעניו לאחד מהעריות ואסור לשחוק עימה להקל ראש כנגדה או להביט ביופיה ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור ... מותר להסתכל בפנויה לבדקה אם היא יפה שישאנה..אין שואלים בשלום אישה כלל....
ובשו"ת אגרות משה אבן העזר ח"ד סימן ס "הנה בדבר בחור אחד צעיר לימים אשר לא שייך עדיין לעניני שדוכים וגם אינו חושב כלל בדבר נישואין, הסיתו לבו לבא בקשרי רעות עם נערה צעירה אשר ג"כ לא שייכת עדיין וגם אינה חושבת כלל בדבר נישואין, באמרו דכיון דהם נזהרים מלהכשל באיסור יחוד אין בזה שום איסור, ואף שודאי יודע שלא נאה הדבר אינו מתחשב עם עניני חסידות וצנועים ביותר ואינו רוצה לשמוע דברי מוסר ותוכחה אלא כשישמע ממני שאסור הדבר ע"פ הלכה פסוקה וא"כ מוכרח אני תיכף להשיב שהרי נוגע למעשה תיכף.
והנה שיטת הרמב"ם בריש פכ"א מאי"ב סובר דאיכא לאו מן התורה בקריבה לעריות דחבוק ונשוק וכדומה מקרא דלא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה... וא"כ היה נמצא לפ"ז שגם קריבה בדברים לשום חבה והנאה שג"כ הוא מדברים המביאין לידי גילוי ערוה שנמי יש לאסור מן התורה דהרי לפי פירוש איסור הקרא שהוא לגדר ולסיג יש לן לאסור מן התורה, וכן הוא כמפורש באבות דר"נ ריש פ"ב... וא"כ גם לשון לא תקרבו לגלות ערוה הנאמר בכל העריות שהוא ג"כ לאו לסיג נמי דברים בטלים הם בכלל האיסור, ואף אם נימא שהדברים בטלים שאיתא באדר"נ שאיירי באשתו כשהיא נדה הוא בדברים המביאין לידי הרגל דבר... באשה אחרת אפילו סתם דבורים כשרוצה לדבר עם האשה מחמת שיש לו הנאה ממנה כשמדבר עמה הם מדברים המרגילים לערוה, וכן מפורש בר"ן ע"ז פרק ב´ ד"ה בכל מתרפאין בסוף הדבור על הא דאמרינן בפרק בן סורר תספר עמו אחורי הגדר שכתב ובודאי שדברים הללו אינם גלוי עריות ממש אלא שעובר בהן בלא תקרבו לגלות ערוה שהוא לאו דג"ע עיי"ש... ומוכרחין לומר דמש"כ הרמב"ם בה"ב ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור שזהו ג"כ מדאורייתא ומה שמסיק ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות, הוא משום דמדאורייתא אין לוקין משום שהוא לאו שאין בו מעשה...
הרי הוא איסור החמור גם מדאורייתא שאיכא בקשרי רעות שיש לנער עם נערה שאף אם יזהר מחבוק ונשוק ונגיעה ויחוד איכא מה שמדבר עמה איזה משך זמן בדרך חבה ונהנה מזה ומהסתכלותו בה, ואף לרמב"ן שפליג וסובר שהוא רק מדרבנן נמי עכ"פ הוא איסור חמור דאיכא אסמכתא מקראי ולוקין ע"ז מכת מרדות. וזה ברור שקשרי רעות עם נערה הוא מצד חבת אשה ולא רק רעות בעלמא שלזה יותר היה ניחא לו עם חבריו הבחורים ולמה לו הנערה לזה ובפרט שאין לו כבוד ושם טוב מזה הרי ודאי שהוא מצד חבת הנערה מצד שהיא אשה, ואף שהיא פנויה הרי היא נדה שהיא ערוה דחיי"כ =דחייבי כריתות= שנאמר בהו הלאו ובנדה הא איכא עוד קרא בנדת טומאתה לא תקרב ואף שהוצרך קרא זה בשביל האיסור גם לבעלה מ"מ איכא ממילא עוד איסור גם לאחרים...
בברכה
אייל משה