שאלה
שלום הרב!
אני לומדת השנה תואר שני באוניברסיטה העברית.
אני לומדת בכיתה קטנה, עם תלמידים קבועים. אנחנו מעט בנות דתיות ביחס לשאר הסטודנטים.
הסטודנטים האחרים אינם דתיים באופן מובהק (לא שומרים שבת וכשרות, כמעט כולם חיים עם בני זוג/ שותפים, חלקם אף מעשן סמים).
כשהתחלתי ללמוד, יצאתי מנקודת הנחה שמבחינה אידיאולוגית חשוב שאצור עימם קשרים, תוך הגדרה עצמית ברורה - אני דתייה! (זה ניכר בלבושי, באופן דיבורי ובשאר אורחות חיי).
אך כל הרצון הטוב, אני מרגישה שלאט לאט הגבולות מטשטשים: אני מוזמנת לבתים של חברות (ואז יש מבוכה מהמפגש עם החבר שיוצא בפיז'מה לסלון...), הן מתחילות לספר לי על דברים אישיים שהן עוברות (גם במישור הזוגי) ומתחילות לקיים יחד טיולים ומפגשים אחרי הלימודים.
אני יוצאת עכשיו עם בחור שמזהיר אותי מפני מדרון מסוכן בו לאט לאט אתחספס. הוא מלווה אותי תקופה ארוכה בה הוא טוען שדברים שפעם הפריעו לי (כמו שימוש בסמים) הופכים לנורמטיביים בעיניי. כמו כן, באמת ישנה בעיה של צניעות, אני נחשפת לתכנים שאני מאוד מנסה להימנע מהם ביומיום (אני משתדלת לא לראות טלוויזיה, מסננת ספרים).
האם ניתן לשמור על קשרי קרבה (ערך של אחדות עמ"י) ובו בעת לשמור על הלכה וקדושה? (ערך של תורת ישראל).
אשמח מאוד לתשובה הן הלכתית והן רעיונית.
תודה רבה וישר כח!!
תשובה
שלום וברכה
קראי שוב את שאלתך ותראי כי את חכמה יותר מכולם. את יודעת להגדיר מה עובר עלייך, ואת יודעת להגדיר האם את חשה שחיקה אם לאוו. אם אכן יש שחיקה משמעותית זו בהחלט סיבה לומר לעצמך כי בראש ובראשונה מה שחשוב ביותר הוא "שלך קודם לשל אחרים", ומכוח זה להישאר נאמנה מאוד למה שאת, ולהתכנס בתוך עצמך. לעומת זאת, אם את חשה כי את עומדת בכך, וגם אם יש חספוס קטן הוא חשוב בשל התרומה העצומה שאת יכולה לתת – המשיכי בדרכך.
מבין השורות של מכתבך נראה כי את עומדת בסיפו של מדרון חלקלק והדבר בוא אכן עשוי להיות בעייתי ביותר. לפעמים צריך אפוא להתכנס ולהתחזק. כמובן שהטוב ביותר היה לו יכולת בד בבד עם קשרייך עמהם והעמקת מה שאת יכולה לתת להם היית משקיעה בהעמקת דמותך והתמודדות עם אפשרות השחירה, ואז זו הייתה הדרך היותר נכונה מכל כיוון.
כל טוב
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם