שאלה
שלום לכבוד הרב,
אנו היהודים מאמינים באמת ובתמים כי כל מה שקורה קורה מהקדוש ברוך הוא והכל לטובה גם אם אנו לא ממש רואים את זה.
אני משתדלת ללכת על הקו הזה לאורך החיים שלי ובאמת לא מתאכזבת, אולי כי לא קרו לי דברים נוראיים כמו מוות, מחלות נוראיות, נכויות קשות וכדומה...
אבל קשה לי להתחבר לכל נושא האמונה, כשאני רואה ילדים נכים או כשנהרגים הורים לילדים מגראד/מחלה קשה/תאונות דרכים או שהחיילים שלנו טובי בנינו נפגעים.
אני שואלת את עצמי איך יכול להיות שהקב"ה עשה את זה ואיך כל זה יכול להיות לטובה, הרי חיי אדם נהרסו כאן.
אנא עזור לי להבין קצת יותר.
תודה רבה,
תשובה
שלום וברכה
גם לי זה קשה.
גם לי קשה לראות את כל הצער ואת כל העוול, את כל החורבן ואת כל המלחמות, את התאונות ואת המחלות – שיש בעולמנו. אני מקווה גם שאין אדם אדיש אחד למציאות הזו.
ריבונו של עולם לא ברא את העולם הזה כעולם שיהיה בו אושר בלבד; הוא ברא את העולם שאור וצל משמשמים בו בערבוביה, בין הצללים של איתני הטבע, ובין הצללים הנובעים מהתנהגות האדם ומחורבן שהוא מביא על עצמו. בתוך העולם הזה הוא שם אותנו, בני האדם, והטביע בנו את השליחות הגדולה להתנהל בעולם המורכב והמסובך הזה, לקדם אותו, ולהביא יותר ברכה ויותר אור בעולם.
זו המשימה שלנו בחיים; זו למעשה מהות החיים. היה אפשר לו לקב"ה לברוא עולם שכולו טוב, ושאין בו שום מצוקה ושום כאב, ואז גם לא הייתה משמעות כלשהי לעשייה שלנו ולשליחות שלנו בעולם. אלא שלא כך הוא "החליט" לברוא את העולם, וממילא הדבר מביא הן לריבוי הכאב בעולם, שכפי שתארת ברגישות במכתבך, והן לאור שאנחנו יכולים להביא בכל מקום בו אנו משתדלים לעשות זאת.
כל טוב והרבה שמחה