קשה

בת אל יקרה,
צר היה לי לשמוע על היסורים הקשים שפקדו את משפחתך, ואני מקווה שאזכה להיות לך לשליח ההשגחה.
נכון שיש הרב רמאים בשם הדת וזה מכיאב ומצער, אך למרות אותם רמאים הקדוש ברוך הוא אמת ותורתו אמת, ועל כל אחד מאיתנו מוטל לחפש אנשי אמת שניתן לתת בהם אמון, ושהם ראויים לייצג באמת את השם ואת תורתו.

קשה לי מאד לענות על שאלתך. אמנם יש בלבי מענה, ואולי יהיה בו גם מזור למשבר אמונתך, אבל אני חש שאין זה הוגן להסביר או להטיף דבר לזולתי, כל עוד לא התנסיתי בו בעצמי. והרי זה כרעי איוב, שאף שידעו לצטט ולהסביר לו את עומק הדין וצדקת הדין, טעו טעות מרה בעצם גישתם לנושא, ומה שנדרש מהם היה השתתפות כנה בצערו של חברם והבנה למכאוביו ולא הטפת דברים, נכונים ככל שיהיו.

ובכל אופן אולי גם אני אוכל לומר כאן דברי אמונה. אמנם לא עמדתי בנסיון כנסיונך, אבל גם עלי, כעל כל מבקר בעולם הזה, עמק הבכא של המרירות, לא פסחו נסיונות, ומאותם שעברו עלי ולא שברו אותי, אלא רוממו וגידלו, אני מוצא את האומץ והעוז להשיב למכתבך, ומקווה שדברי יתקבלו על לבך. לא אצטט מספרים המדברים במעלת האמונה והביטחון, אלו ידועים מן הסתם גם לך. אבל אצטט מתוך לבי ומתוך כאבי וכאבי הסובבים אותי מה שלמדתי בנושא היסורים.

ומה שלמדתי הוא כך - שאמונה בה' אין פרושה שתפקידו של ה' תמיד להנעים את חיי ולנהל אותם כפי שאני הייתי רוצה. ה' הוא גדול ונשגב יותר מכל תוכניותי וכל חלומותי לגבי חיי. להאמין בו רק בתור מי ש"יסכים" איתי לגבי הדרך בה יתנהלו חיי פירושו לגמד אותו עד מאוד...
ודמיינתי לעצמי את הדבר כך. כאילו חיי מתנהלים בעצם בשני מישורים, מישור אחד הוא המישור המוכר לי ומישור אחר הוא המישור האלוקי. במישור המוכר לי מטרתי תמיד אחת ויחידה, שהדברים יתנהלו כרצוני, וכשאין זה מתרחש לפי ציפיותי, אזי אני רוגז, מתמרמר, מתעצב וגם נופל לטרוניות (נסתרות או גלויות) כלפי ה' והנהגתו את חיי.
במישור הבלתי מוכר לי, הוא המישור האלוקי, מנהל הקדוש ברוך הוא את חיי לכיוון אחד בלבד - שאמלא את יעודי ותפקידי בעולמו, שאזכה לשרת אותו ואת רצונו.
פעמים רבות, כאמור, מתנגשים שני המישורים הללו. חיזוק האמונה, לדעתי הוא להשוות אותם. יותר נכון - לקרב את המישור שלי למישור שלו, לבטל את רצוני לרצונו.

אפילו באפיזודה יום יומית, פשוטה ורגילה לחלוטין מתרחש מאבק סמוי בין שני המישורים.
כשאני יורד למכולת מטרתי אחת: למצוא את המוצר שחסר לי בבית, לקנות אותו כמה שיותר מהר ולחזור הביתה. אמנם יתכן מאד שכשארד למכולת אמצא שם תור גדול (כמה מרגיז) ולא זו בלבד גם איש אחד עקף את התור ונכנס לפני (איך הוא לא מתבייש) ואחרי כל זה המוצר שלי חסר (עגמת נפש אמיתית) ואני חוזר הביתה בלא כלום, אחרי חצי שעה של בזבוז זמן (יכולתי לעשות דברים הרבה יותר מועילים בזמן הזה). לפי דעתי הצרה והמוגבלת מטרתי לא הושגה היות והדברים לא התנהלו כרצוני אבל לפי דעתו של הקדוש ברוך הוא התרחש כאן, בעצם, סיפור אחר לגמרי.
המוצר החסר בביתי היה רק העילה. סביב עילה זו יצר הקדוש ברוך הוא במיוחד בעבורי זירת התנסות. זירה שבה אוכל במשך חצי שעה לגלות ולפתח בי מידות טובות של סבלנות ולימוד זכות, ארך אפיים וקבלת יסורים באהבה.
לפי התוכנית שלו - חצי שעה זו גם לה יש חלק בבניית נצחיותי וגם היא שלב בסולם הפרטי שלי שמוביל את תכליתי ויעודי בעולם.

וכמו שזה עובד במישור הקטן באפיזודה חולפת במכולת או ברחוב או בכל מיני מפגשים קטנים ואקראיים לכאורה עם דברים שנגד רצוננו, כך זה עובד גם בגדול באפיזודות גדולות בחיים, שנמשכות אפילו שנים.
לכל אחד באופן אישי הקב"ה מזמן אירועים ולפעמים כמו במקרה שלך, הם מפתיעים וכואבים.
במישור שלנו אנחנו רוצים רק דבר אחד, שהדברים יחזרו ויתנהלו כרצוננו. שהבעיות תיפתרנה, החולים יבריאו, המינוס בבנק יתכסה וכדומה.
אבל במישור האלוקי המטרה שונה - שנעבור את זירת ההתנסות בצורה נכונה, שנפיק ממנה את הרווחים הרוחניים הטמונים בה - שנגדל ונהיה קרובים יותר לתכליתנו האמיתית.
סיבות רבות ומורכבות לסבל האנושי ואין ביד אנוש להקיף את כולן. אחת מהן, המנויה כאן, היא שיש לכל אחד מן המעורבים בסבל שיעור שיש ללמוד.
בוודאי גם כאן וביתר שאת, פעיל כח הבחירה, לגדול, או לחדול, להתקרב אל ה' או להתרחק ממנו, להתקדם או לסגת.
וכאן טועים רבים וטוענים: נסיון כזה הוא למעלה מכוחותי. מי יכול לעמוד בדבר כזה מבלי להישבר?

הכרתי שני אנשים שעברו תאונה קשה. הם לא הכירו זה את זה אבל המקרה הקשה שעבר על שניהם היה מאד דומה. שניהם לאחר התאונה הפכו משותקים כמעט לחלוטין. האם יש לנו דרך להבין את עומק ועוצמת כאבם? האם היינו יכולים למצוא מילים לעודד את אותם שכל עולמם פשוטו כמשמעו חרב עליהם?
אינני יודע איזה חיזוקים באמונה הם שמעו - אך מה שאני יודע שהדרך בה בחר כל אחד מהם להתמודד עם כאבו הייתה שונה בתכלית מהדרך שבחר חברו. ומהם למדתי את עומק כח הבחירה וכי אפשרות הבחירה קיימת גם במצבים קשים ומרים.
האחד (וזה טבעי ומובן לגמרי) בחר להתייאש. מלא מרירות על העולם כולו, בלי שום תקווה ושום רצון לחיות. צל אדם. השני (וזה רק בכח הבחירה, מעשה על טבעי של אדם בצלם אלוקים) החליט לשקם את עצמו ויהי מה. במשך שנים עסק בתרגילי ריפוי שונים מתוך אמונה ותקווה בעתיד טוב יותר. נכון להיום הוא כבר הולך בכוחות עצמו, נוהג ברכב, מרפא אנשים באחת מן השיטות האלטרנטיביות - והוא אחד מן האנשים היותר בעלי אופטימיות ושמחת חיים שאני מכיר.
הוא גם אומר בפה מלא שהוא מודה לה' על מה שקרה לו. אין לו ספק שרק בזכות זה התקדם וזכה להגיע לכל מה שהגיע!
יש לי גם דוגמאות אישיות מחיי שלי, אך לא כאן המקום לפרטן.

כללו של דבר, אם אמונתנו בקב"ה עוסקת רק בכך שימלא את משאלותינו, אין פלא שזו מתרופפת כאשר אין הדברים כרצוננו.
אך במשבר האמונה יש מעלה גדולה. אם אמונתי התרופפה, כנראה שהיה חסר לה איזה "עמוד שדרה", כנראה שהתבססה על תפישות עולם לא מדויקות כמו זו שעניינו של הקב"ה רק למלאות את רצוני.
ואם כך, טוב שהתרופפה! כעת, עם שבירת אמונתי הפגומה יהיה בידי לבנות תחתיה אמונה בוגרת יותר, חזקה יותר, בהיותה קשורה יותר לדרך האמיתית בה הקב"ה מנהיג את העולם ולא תהיה עוד תוצאה של דמיון כוזב אודות הנהגתו.
רק אמון

אחר כל האמור, אין לי ספק שעדיין לבך כואב.
במישור התיאורטי לא איכפת לנו להאמין שבכל דבר יש לימוד והכל בא לקדם אותנו, אבל כאשר כואב, לנו או לזולתנו, מנין ניקח את הכח הנפשי להתמודד עם הכאב?
לשבר את האוזן אשתמש במקרה שקרה לי לפני שנים. בתי בת השנתיים חלתה מאד ונזקקה לאשפוז דחוף בבית חולים. הגענו איתה במהירות למיון ושם הוצרכנו למסור אותה לרופא במיון שיחבר אותה לאינפוזיה. בכן שערו בנפשכם, מה מרגישה ילדה בת שנתיים שהוריה האהובים מוסרים אותה בידי איש זר ואכזר שנועץ עמוק בתוך ידה מחט ארוכה?
האם יש איזו שהיא דרך בעולם להסביר לה שמבקשים את טובתה? האם יש איזשהו ספק בלב הקוראים שכאבנו לא היה קטן מכאבה שלה?
חידה נוראה זו בעיניה הפעוטות אין לה פתרון שכלי בשום אופן. רק דבר אחד מכל הדברים שבעולם יכול להיות מענה לנפשה המיוסרת, והוא האמון שהיא רוחשת לנו. אמון זה, שאנו אכן הוריה אוהביה, הוא המספק תשובה לשאלתה איך עוללנו לה כך. והתשובה היא שעדיין אנו אוהבים אותה ואנו בודאי יודעים מה שעשינו.
ואם אין לה אמון בנו, בוודאי יהפוך כל האירוע הזה ל"הוכחה" ברורה שאנו שונאים אותה, שכן רק שונא יכול להכאיב כל-כך.
וזהו בדיוק מצבנו כלפי שמיא. ככל שיגדל אמוננו באבינו יוצרנו, יתן אמון זה פשר גם לחידות היותר כואבות של חיינו. אכן בהעדרו תיפגם אמונתנו עד שעלולים אנו גם להגיע למסקנה "הברורה" כי ה' צר ואויב הוא לנו, חלילה.
ואם כן צריך להתפלל שבכל מצב נלמד מה שה' רוצה שנלמד, שנתקרב אליו על ידי כל דבר ולא נתרחק, שנאמין ונתחזק ונכיר באהבתו אותנו גם ברגעים שלפי דעתנו הפעוטה נראה לנו בעליל ההיפך הגמור. ויהי רצון שה' יאמר די בקרוב ממש לכל צרותינו.

ואני ממליץ לך בחום להכנס לאתר שלנו - אתר לב הדברים, ולראות את הפעילות שלנו, שבלי ספק תביא לך תועלת וחיזוק
ארז


לאתר לב הדברים

×

דברי תורה לפרשת השבוע

החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם

בהתחברות אני מסכים לתנאי שימוש ולמדיניות פרטיות

הרשם

✓ נרשמת בהצלחה