שאלה
שלום כבוד הרב
אני נפגשת עם בחור במשך חודשיים באופן אינטנסיבי, (כמעט יומיומי) ואנחנו מאוד מוצאים חן אחד בעיני השני, אני בת 32 הוא בן 27,
אני חוזרת בתשובה ושומרת נגיעה כשנתיים והוא חוזר בתשובה כמה חודשים, והוא יותר חלש ממני בעיניין שמירת הנגיעה, ואומר שהוא לא מבין איך אפשר שלא ניגע אחד בשני לפני החתונה,
אני רוצה להתחתן איתו כמה שיותר מהר, והוא עדיין לא בטוח, המצב הזה הוא קשה עד בלתי נסבל מבחינתי ואמרתי לו (בעדינות) שאו שמתחתנים או שנפרדים, ובינתיים שנינו סובלים ותקועים ומפחדים, האם פעלתי נכון ? האם יש עיצה ?
תשובה
שלום שיר,
קודם - סליחה על האיחור הרב במשלוח התשובה לשאלותיך. ייתכן והבעיה שתארת כבר נפתרה לכאן או לכאן.
המצב שאת מתארת הוא באמת לא פשוט - גם מבחינת הגיל שלכם וגם מבחינת הרקע כאנשים חילוניים שאולי הכירו את עצמם ואת סביבתם כמציאות שלא ידעה גבולות בעניינים אלו.
באופן כללי נראה לי שהכיוון שלך היה נכון. בוודאי אי אפשר למשוך מצב זה יותר מדי זמן. חשוב מאוד להבהיר את חשיבות הנושא בשבילך אך זה בתנאי שעושים זאת לא מתוך אמירה שעלולה להתפרש שאת לא מעוניינת בהמשך הקשר.
מה שכן אפשר לעשות אם יש בסיס לחשוב שהקשר יכול להביא לנישואין ולא רוצים לנתק אותו, הוא להוריד במשך תקופה מסוימת את התכיפות של המפגשים. (דרך אגב זה גם כלי מצוין דרכו הבחור יוכל לבדוק את עצמו ולהכריע.)
בברכה רבה להצלחה שלכם, דוב ברקוביץ
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם