קשה לי עם האידיאלים הגבוהים של הקומונה בגלל החטאים הנוראים שלי

שלום.
נראה לי שהרב קוק אמר את המשפט:
"הצדיקים האמיתיים אינם קובלים על החושך אלא מוסיפים אור"
הוא גם התכוון מלבד העולם החיצוני, גם לזה הפנימי שנמצא בכל אחד ואחד מאיתנו.
הנשמה שלך יודעת מצויין מה טוב ושואפת לחיות את האידיאליים הגבוהים האלו, מה לעשות שהקב"ה שם אותך בתוך גוף וחומר שמושכים בכוונה לכיוונים אחרים.
מלאכים יש בשמיים והתורה וכל האידיאלים הנגזרים ממנה ניתנה לבני האדם. לך למשל.
את רוצה להדליק את הסניף שלך עם דיבורים על הגשמה וערבות, קידוש החומר ותיקון עולם במלכות שדי, ואז המטומטם הזקן והכסיל מגיע אלייך עם קול של בבא קדוש ולוחש לך:
'פששש...חתיכת הצגה דפקת להם הא? מזל באמת שהם לא בוחנים כליות ולב ולא יודעים כלום על 'חטאייך הנוראים', אחרת היו מעיפים אותך מפה על טיל'.
וואלה? ברוב המקרים הוא עושה עבודה לא רעה בכלל. גורם לנו להתחיל ולהתבונן ולחשוב:
יש משהו במה שהוא אומר.
בשביל מה להתחיל ולצפצף דברים יפים וגדולים ברומו של עולם אם את הקטנים אנחנו בקושי סוחבים.
תיקון עולם במלכות שדי? ילחש לך
למה שלא תנסי לפני כן לתקן את הקנאה בחברה שלך שקיבלה סניף יותר 'שווה'?
ובכלל, מתי הסתכלת פעם אחרונה על האורך של החצאית שלך? מה את אומרת?
וברכת המזון את כבר מברכת כמו שצריך?
אז במקום להוציא את הגרון ולנסות לשחק אותה מי שאת לא, כדאי שבמפקד או בישב"ץ הבא פשוט תסתמי ת'פה ותפסיקי לחפור לסניף שלך על דברים שלא קשורים אלייך, כי צביעות את יודעת זה גם חטא.
תוסיפי לזה את הבאסה הטבעית שהוא משרה רק בעצם נוכחותו ופתאום את נשארת בלי תשובות.
אולי הוא באמת צודק.
אולי נעזוב בכלל הכול ונעשה שירות במשהו אחר, פחות מחייב, פחות מלחיץ.
ואז את יודעת בוודאות שהוא השיג את שלו, כי מה הוא בעצם רצה אם לא לשבור אותך?
היית קומונרית גאה עם תנופה ומנוע בוער והנה הוא הפך אותך לצל מהלך שלא נשאר ממנו כלום מלבד סיכת התנועה.
כמו שאמרנו, יודע את העבודה!
אז גם ה'חפץ חיים' לא נהיה החפץ חיים ברגע אחד וגם הוא לא הגיע לשמירת הלשון המפורסמת שלו בכזו קלות.
שאיפות אנחנו שואפים מבחינת 'וראשו מגיע השמיימה', אבל אנחנו לא חיים בסרט ויודעים שהסולם שלנו עדיין 'מוצב ארצה'.
להפך! את חייבת להפוך את הגישה!
אני עכשיו קומונרית? אחלה!
אז מה אני עושה, איך אני מתקנת את המידות שלי לאט לאט בלי לחץ, איך אני מתחילה את עבודת ה' שלי מתוך ישוב הדעת כדי להצדיק את הצפיות שכל הסניף תולה בי.
אני יכולה להלהיב את כל הסניף על החזון שאני רוצה שהוא יגיע אליו ועדיין לתקן מתוך זה את העולם הפנימי שלי. שלב אחרי שלב. מידה אחרי מידה.
ר' ישראל מסלנט אמר שלתקן מידה אחת קשה הרבה יותר מלסיים ש"ס שלם וגם הדברים הלכאורה קטנים האלו, שנראים לנו פחות נוצצים מה'אידיאלים הגדולים', הם עבודה גדולה וענקית.
נראה שמודעות לא חסרה לך, וגם רצון ויכולת.
תהפכי את הקומונה לאתגר, לא לעול.
את אמורה לשמוח, לדעת שאת בעליה דווקא בגלל הקושי, לא ליפול לעצבות ותסכול.
נסי לשנות את הגישה, להתחיל ולהעריך קצת את התפקיד ואת המעמד והכוח שיש לך ולשמוח על ההזמדנות ותראי שאי"ה החיבור שלך לאידאילים האלו יגיע מהמקום הכי אמיתי שיש.

בשורות טובות ושבת שלום

אבינועם
avinoam811@gamil.com