קשה לי עם דעות של חרדים.

לק"י

שואלת יקרה!
איזה אור מובע בדבריך!
את האור הזה רואים גם בפרגון למנהלים ולמשיבים באתר וגם מתוך המשך דבריך. דברים שמובעים מבעד לשורות.
בדבריך ניכר עד כמה חשוב לך האחדות בעם ישראל. ההכרה והידיעה לא להיבדל מהאחים אך יחד עם זאת להכיר שיש הבדלים ולדעת שיש שוני! זה מעלה מאוד גדולה ועוד יותר כשמבינים ש"אין הדבר תלוי אלא בי".
לא צריך להירתע וזה טוב שאינך נרתעת. העצב, הוא באמת עצב אמיתי שאסור להשתיק אלא מתוכו לצמוח ובאמת להכיל את האחדות יחד עם הכרת השוני.

בשאלתך פנית לשני צדדים שונים; מצד אחד, הקושי בקבלת דברים מצד אישיויות רבניות (ואנשי רוח) מזרמים שאת חולקת עליהם. מצד שני, ההתמודדות עם ההחמרה שבמצב.

[אמת היא אמת]
הרמב"ם בהקדמתו לפרקי אבות ("שמונה פרקים לרמב"ם") כתב דברים ידועים שנראה לי שייכים לחלק הראשון בשאלתך.
"ודע כי הדברים אשר אומר אותם באלו הפרקים ... הם עניינים מלוקטים מדברי החכמים במדרשות ובתלמוד וזולתו מחיבוריהם ומדברי הפילוסופים גם כן הקדומים והחדשים ומחיבורי הרבה בני אדם.[ושמע האמת ממי שאמרה].
כמה פעמים אנחנו נפגשים במציאות כזאת בחיינו שאיננו מוכנים לשמוע דעה של מישהו רק בגלל מי שהוא, בלי קשר למה שהוא אומר?
כאנשים אנחנו צריכים לדעת להגיע לנקודת בגרות הזאת בו אנו מבדילים בין הדברים שנאמרים ממי שסובר אחרת מאיתנו, חרדים וחילונים כאחד, לבין מי שהם. נכון, זה לא נכון לגבי כולם ונכון שזה גם לא תקף בכל גיל.
ההבנה הזאת והיכולת הזאת משפיעה גם על אופני התקשורת הרצויים בינינו לבין מי שסובר אחרת מאיתנו, אך זה נושא אחר.
הדברים הללו הם רק פתיח ורקע לדרכי ההתמודדות שנובעים מתוך הכרה פנימית בנוגע לאחדות בעם ישראל.
הביטוי אחדות או מאוחד, לעומת אחידות או איחוד, הוא לא לחינם.
כשאנו מדברים על עם ישראל מאוחד אנחנו לא חפצים בכך שכולם יהיו העתק אחד של השני. אנחנו רוצים שכל אחד יישאר עם התכונות המיוחדות לו, לא שהם יבטלו או ימחקו.
זה לא אומר שאנחנו לא רוצים שכולם יכירו באמת. זה ודאי. אלא, עם כל הרצון הזה, גם לאחר שיכירו באמת, אנחנו לא רוצים שזה ימחק את אישיותם.
באחדות אנחנו לא דורשים שהדעות יתבטלו. כל אחד יכול לסבור דבר אחר אך יש הכרה שיש משהו שורשי שמחבר בין כולם.

[למעלה מכל ההגדרות]
במקביל לדברים הקודמים אומר שאני לא יודע מה אומרים או לא אומרים על הציבור החרדי. אני מכיר את שעיני רואות ואת שאוזני שומעות מתוך המפגשים היומיים המשותפים.
אני רואה אנשים שאמונתם בוערת בקרבם ושרוצים לקיים את דבר ה'. אנשים שגומלים חסד איש עם רעהו ומקימים גמ"ח לכל דבר שרק צריך. אנשים בעלי שמחה אך גם רציניים שמכבדים זקנים ומאירים פנים לילדים. אנשים שגרים בצניעות אך יחד עם זאת מכבדים את עצמם בדרכי הלבוש וההתנהגות.
נכון, יש בינינו מחלוקות בסוגיות כאלו ואחרות. נכון, גם אצלם יש תקלות ונוער שמחפש פורקן וסיפורים על כל מיני דברים שאלו עוללו לאלו. אני לא מעלים את עיני מכך או מכך שיש שחזותם משקרת, אבל אני גם לא מתעלם מכך שזה קיים בכל ציבור ושסיפורים כאלו קיימים בכל מגזר.
זה כואב שזה קורה במגזר מאמין כי דברים כאלו לא אמורים להיות אבל בסופו של דבר אנחנו אנשים.
בכלל, אני חושב שצריך לנסות קצת להתנער מכל ההגדרות הללו אלא לראות את האדם כפי שהוא ומתוך כך גם להתחבר לצדדים המשותפים (זה לא אומר להתעלם מהשוני, אלא להיות מודעים אליו ולשים אותו בממדים הנכונים, ומתוך כך אנו חוזרים לנקודה של דרכי התקשורת בינינו לבין מי שסובר אחרת מאיתנו).
קל מאוד לראות את השונה, להבליט ולהגדיל אותו ומתוך כך לגרום לקיבעון ועיוורון מסוים שמטיל כיסוי על כל הטוב, אבל גם קל לראות את המשותף.

[איך מתמודדים?]
ובכן, מה עושים? הרי אפילו הרמב"ם הכיר בכך שאנשים לא מקבלים אמת כלשהי ממישהו רק משום מי שהוא; ובנוסף, זו לא חכמה רק ללמוד ולדרוש על אחדות, צריך גם ללמוד איך לחיות אותו ובצורה בריאה.
את הדברים הבאים אפשר לראות את הדברים בשני מישוריים מקבילים לקבלת האמת מהסובר אחרת ממך והתמודדות עם ההחמרה ליחס אליהם, אך גם ככאלו המשלימים זה את זה מאחר ומדובר באותה הנקודה.

גם אם נהיה סטריאוטיפים, ונדביק תוויות על אנשים שונים לפי מלבושם או לפי התנהגותם, יש לנו עדין יכולת לנטרל במובן מסוים את השפעת ההגדרות ההלו על אופן היחס שלנו כלפי אנשים הללו.
בפועל, כשאנו יודעים שאנו הולכים להתוודע לדעה של אחד מהרבנים של הציבור החרדי רצוי להיזכר לפני כן בכל המשותף, בכל המאחד והמחבר בינינו. אחרי זה גם לזכור מה הדרך שלך ומתוך כך להגיע לנקודה של הקשבה לדעה ולדברים. יתכן ובסוף נקבל את הדברים ויתכן שלא זאת מאחר והם באמת לא לפי דרכנו. מכל מקום אנו נדע שאנו עדין מאוחדים אף שאיננו סוברים אותו דבר.
(רק אחדד ואעיר שאני לא מתייחס בדברים אלו לאנשים שהם מומרים או שהם בגדר כופרים ממש).

ככלל, אני חשוב שבמצבים כאלה כדי להגיע למצב בריא חשוב להמשיך בהעמקה והבנת דרכנו, אך יחד עם זאת לרבות בלימוד ועבודה על העין הטובה, הענוה ואהבת הבריות וכן ללמוד הלכות לשון הרע כדי לדעת למה מתוך מה שאנחנו שומעים מותר לנו להאמין ולמה לא.
מעבר להעמקה בלימוד אודות [העין הטובה] הרי שחלק מהעין הטובה היא ההסתכלות במציאות מעל ההגדרות, כפי שהסברנו (למעלה מכל ההגדרות).
כבעלי [ענוה] נדע שיש לנו מה ללמוד מכל אדם. אבל ממש מכל אדם. הענוה תיתן חלות פנימית ואמיתית להבנה שאנו לא יודעים הכל ויש עוד לאן לשאוף ולהתקדם.
דברים אלו הם הכרחיים [לאהבת הבריות]. אחת מהדרכים ללמוד אודות אהבת הבריות היא לא רק מתוך לימוד אודות המידה (ודבריו של הרצי"ה זצ"ל על "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"), אלא גם בקריאת סיפורי צדיקים וחסידים אודות מדרגתם בכך, בתוך כך את סיפורים על רב שלמה קרליבך זצ"ל.

יתכן ובהתחלה יקח זמן עד שנראה את השינוי אך בהתמדה ואמונה הדברים ישפיעו.

אם צריך עוד הרחבות והמלצות אפשר לפנות אלי באימייל, netanelweil@gmail.com .
הרבה הצלחה ואחדות אמיתית,
נתנאל