קשה לי נורא בעקבות המצב

שלום לך!

כתבת דברים חשובים ביותר, ויש להעריץ אותך על ההזדהות והכאב שאת חשה בעקבות הארועים וההתרחשויות במדינתנו. עם כל זה, ראיתי לנכון להעיר מספר הערות, אני מקוה שתהיינה לתועלת.

1. את צודקת שאין זה ראוי שבמאבק למען ערך מסויים נזניח ונתעלם מערכים אחרים. אי אפשר להגן על ארץ ישראל אם היא גורמת לנו לבצע דברים הנוגדים את התורה ומצוותיה. אלא שזו לא היתה המציאות בעמונה. האלימות היתה מצד השוטרים ולא מצד הנאבקים. השוטרים נכנסו לבתים בהם ישבו על הרצפה הנערים והתחילו להכות ללא רחם, בלי לנסות אפילו לבקש מהם שיצאו בעצמם. אמנם המאבק היה יותר נחוש הפעם, אך מלבד מקרים מועטים יוצאי דופן לא היתה חריגה מהגבולות.

לגבי הדרך הנכונה והמותרת במאבקים הבאים שלא יהיו, יש להתיעץ עם גדולי הרבנים ולבקש מהם שיפסקו גדרים ברורים בנושא. ודאי שאי אפשר שכל אחד יהיה אדון לעצמו ויכריע מה מותר ומה אסור. מי שיוצא למאבק על ארץ ישראל צריך לזכור שהוא יוצא בשם ריבונו של עולם, ומשום כך עליו להתנהג בהתאמה מוחלטת לפסיקות הרבנים המביאים לנו את דעת התורה.

נקודה חשובה שאני רואה צורך להתמקד בה, היא הדמוקרטיה שהזכרת. הדמוקרטיה אינה ערך עליון עד כדי ביטול תורתנו הקדושה. אם התורה קבעה לנו שכל ארץ ישראל היא שלנו ואין מקום "בלתי חוקי" לגור בו, כל החלטה אחרת, בין אם התקבלה באופן דמוקרטי ובין אם לאו, הינה בטלה ומבוטלת מכל וכל. חוק האומר שאין זכות ליהודי לבנות את ביתו במקום מסויים מכיוון שהשטח עליו הוא עומד שייך לפלסטינים, הוא אינו חוקי בעליל. חוק אזרחי הסותר את חוקי התורה אינו בר תוקף. הרי כל סמכותה של מדינתנו נובעת מתוך התורה, א"כ כיצד תפעל המדינה בניגוד לכח הנותן לה יכולת לפעול? ודאי שיש לשמור על החוק והדמוקרטיה, אך רק בתנאי שהם תואמים את פסיקת ההלכה.
יש עוד סיבות שבגללן ה'חוק' הזה אינו דומה לחוק מתוקן. כאשר יש עשרות אלפי בתים של ערבים שנבנו בלי אישור, אולם נטפלים דוקא לכמה בתים שבנייתם קיבלה במשך כל השנים עידוד מהממשלה (כולל משרון עצמו שביקר במקום לפני כמה שנים), ברור שיש כאן אפליה בוטה, לא החוק מעניין אותם אלא הרצון להכניע אותנו.

2. אני באופן אישי מאוד מזדהה עם מה שכתבת לגבי השתתפות בנות במאבק על ארץ ישראל, ואני יודע שישנם רבנים רבים הסוברים כך. יש גם דעות אחרות, ולכן גם כאן כל אחת צריכה להתיעץ עם הרב שלה, ואולי כל הרבנים צריכים לבקש מגדולי הדור שיתנו הכרעה ברורה בנושא.

3. גם הנקודה השלישית שהזכרת נכונה מאוד. כיוונת (במודע או שלא במודע) להסברו הנפלא של ר´ חיים מוולוז´ין על אימרת חז"ל: "פני הדור כפני הכלב". כמו שכתבת, הכלב נושך את המקל ולא את מי שמחזיק בו, הכלב רואה את הטווח הקצר ולא יודע לנתח תהליכים ארוכים, הוא כועס על הגורם המיידי, לא יודע לאתר את הבעיה בשורשה, כך הוא הדור ב"עיקבתא דמשיחא". יש להבין שהמאבק אינו מופנה כלפי חייל זה או אחר, ראש ממשלה זה או אחר, אלא נגד השיטה והרוח הדוחפת לביצועים נוראיים כאלו. אין זה פוטר אותנו מלהביע את מחאתנו ולנסות למנוע בכל כוחנו (בדרך המותרת) את העוולה האיומה, אך יש לרכז את מירב המאמצים באיבחון הגורמים העיקריים למהלכים אלו ובהם להלחם. לדעתי מלחמה זו צריכה להיות בצורה של הבלטת האור והאמת בדרך שבה אנו מאמינים ולנסות למשוך אחריה את המוני בית ישראל. כך תתבטל ממילא השפעתם הגדולה של מכונים דמוקרטיים למיניהם או בתי משפט "גבוהים לצדק" המעצבים כיום את דעת המנהיגים והקהל.

אך גם כאן יש צורך להעיר שאי אפשר לפטור את החיילים בטענה שהם סך-הכל מבצעים פקודה שקיבלו. אמנם באופן פנימי נמשיך לאהוב את החיילים (אפילו אותם שגרשו ממש), אך נצא כלפיהם בביקורת נוקבת על מעשיהם הנפשעים. החייל אמנם לא קיבל את החינוך שאת קיבלת, אך זה לא הופך אותו לצדיק תמים. עליו להפעיל את שכלו ותבונתו ולא לפעול כמו רובוט. לא נאמר שהוא אנוס, וכן לא נאמר שהוא מזיד, אלא שוגג (כך אמר הרב דוב ליאור). אי אפשר לומר שהחיילים או ראש הממשלה לא אשמים ומה שמחליט הקב"ה זה מה שיקרה. ודאי שהכל בסופו של דבר מוכרע מלמעלה, אך זה לא סותר את עקרון הבחירה החופשית אם להיות צדיק או רשע, ומגלגלים זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב.

4. כמו שאת מבינה שאי אפשר לכפות על חילוני להתפלל, כך אנו צריכים להבין שאי אפשר לכפות אדם אחר על מה להתפלל. אם אדם מרגיש שהוא לא יכול להתפלל לרפואתו של שרון מכיוון שהוא הזיק לו מאוד (פיזית או נפשית), לא נאמר לו: התפלל! כדאי לעיין ב"יערות דבש" לר´ יהונתן אייבשיץ בדרוש א´ (בבאור לברכת "רפאנו"), וב"ספר חסידים" סי´ תרפ"ח (ונראה שהדברים תואמים ומשלימים אחד את השני). ודאי שאין להתפלל שמישהו יפגע (עי´ בברכות דף ז´ עמוד א´ בתוספות ד"ה "ההוא צדוקי" ובברכות דף י´ עמוד א´ לגבי ר´ מאיר וברוריה).

5. אני מגבה ביתר שאת את דברי החיזוק והעוצמה שביטאת בדבריך, ושוב אנו חוזרים לאותו עניין שהזכרנו. יש להתיעץ עם גדולי הדור ולבקש מהם את הנהגתם בעיקר בנושאים חשובים אלו. אם יורו לנו שדרך זו שהיתה היא הנכונה, נאלץ להניח בצד את הקושי הנפשי לראות דברים שאינם נוחים לנו ונבין שזהו ציווי התורה, ואם יורו לנו אחרת נאלץ להניח בצד את התוקפנות ובעירת הרגש ולפעול בשיקול דעת.

יהי רצון שדברים אלו יהיו בגדר "דרוש וקבל שכר" ללא שום צורך בקיום מעשי, שנזכה להתחבר לאמת המאחדת ולראות עין בעין את ישועת ה´ על עמו בציון במהרה בימינו.

בשורות טובות ויישר כוחך!

איתי.

itaituchfeld@nana.co.il