קשה לי לקבל מחמאות

שלום לך פונה יקרה,
קראתי כמה פעמים את שכתבת והרגשתי תחושה חזקה של כאב. לא מעט עצב עולה מהדברים שלך, תחושה של עצבות.
נשמע לי שאת בחורה רגישה מאד, לעצמך וגם לסביבה. ניסיון החיים של הפגיש אותך, לא רק עם הצד השמח והמאושר של הקיום שלנו, אלא גם עם צדדים אחרים, כואבים וקשים יותר.
יכול להיות שהמפגש הזה, עם מציאויות חיים כואבות השפיע עליך בצורה כזו שהדימוי העצמי שלך התערער?
כל אחד מאיתנו נולד עם דימוי עצמי גבוה, שהוא מלא בעצמו. כל אחד מאיתנו נולד עם הרגשה שהוא מרכז היקום. כל תינוק חש מהרגע הראשון, במשך החיים התחושה הזו מתאזנת כתוצאה מהמפגש שלנו עם החיים, חוויות החיים מלמדות אותנו שבעצם, לא הכל נע סביבנו., ככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מבינים זאת יותר ויותר.
לילד קטן קשה לוותר לחברו, הוא לא מבין מדוע הוא צריך לתת ממה שיש לו, לעומת זאת ברור לו למה חבר שלו צריך לחלוק איתו ולכבד אותו... - בתחושה שלו, הכל נע סביבו, הוא מרכז העולם.
בהתפתחות תקינה ונורמלית, אנחנו לומדים להגיע לאיזון בין האמונה בעצמנו ובכוחות שלנו לבין ההבנה שיש כאן מסביבנו עוד כמה יצורים... :)
אבל מה קורה, אם חוויות החיים שלנו, לא רק איזנו אצלנו את התחושה הזו, אלא גרמו לנו להרגיש, שלא רק שאנחנו לא מרכז העולם, לא בטוח שאנחנו בכלל קימיים בו. שיש לנו מקום... שמגיע לנו מקום בעולם הזה...
מתחושות כאלו ודומות להן נבנה דימוי עצמי נמוך.
כשלאדם יש דימוי עצמי נמוך, הוא מרגיש שהצדדים החזקים שלו, הם לא משמעותיים (או שהוא בכלל לא ירגיש בקיומם...) ומה שכן משמעותי, ומה שיתפוס אצלו הרבה מאד מקום, אלו הצדדים היותר חלשים אצלו, הצדדים הפחות מוצלחים (או לאו שהוא יוצר לעצמו בדימיונו..)
כאשר הדימוי הפנימי שלי הוא נמוך, אני מרגיש שאני לא ראוי למחמאות. כל מילה טובה שיאמרו לי מתפרשת אצלי כשקר, משהו שלא מגיע לי. מיד צצים משפטים כמו : "ממש לא מגיע לי לקבל את המחמאה", "אם הם היו יודעים מי אני באמת הרי שלא רק שהיו חוזרים בהם מהמחמאה, אלא היו בורחים ממני כאילו ראו רוח רפאים באמצע הלילה", "הם לא יודעים על מה הם מדברים, אני לא שווה שום דבר".
המשפטים הללו מונעים מהמחמאה להיכנס פנימה ללב שלנו. התגובה של ציניות היא תגובה אופיינית לסיטואציה שבה אנחנו רוצים להרחיק מעצמנו דבר מסויים. לא לתת לו להיכנס ללב שלנו, ציניות הופכת את כל הסיטואציה למשהו פחות אישי ועמוק.
והבכי?
לפעמים הציניות לא לגמרי עוזרת ואז כשאנו שומעים מילה טובה, היא מזכירה לנו עד כמה אנחנו בעצם משתוקקים אליה.. עד כמה בכל אחד מאיתנו יש כמיהה למילה טובה, חיבוק. פיזי וגם נפשי. זה מעורר בנו את המקום הרדום הזה בלב, שהדימוי העצמי הנמוך שסיגלנו לעצמנו השתיק.
כי בעצם עמוק עמוק בפנים הנשמה שלנו יודעת שהיא שווה. שה´ ברא אותה ושיש לה ערך מוחלט!
ערך שלא תלוי במה שאנשים אמרו לנו בעבר, בהווה או יאמרו לנו בעתיד. ערך שקשור רק לכך, שה´ ברא אותנו ויש לנו תפקיד משמעותי ויחודי לנו. תפקיד שהקב"ה בכבודו ובעצמו נתן לנו, מינוי אישי מאת ריבונו של עולם! ויש ערך גדול יותר מכך...?!
כל אחד מאיתנו שנמצא במצב כזה צריך לעבור דרך שבה הוא מנכש את העשבים. תהליך שבו אנחנו מצמצמים את הקולות שמנמיכים אותנו, ונותנים מקום לקולות שמעצמים אותנו, להתחיל לפתוח את העניים, לא רק למקומות בהם אנחנו לא מוצלחים במיוחד, אלא לשים דדגש חזק גם על המקומות בהם אנחנו מצליחים ומוכשרים.
לפעמים קשה לעשות דרך כזו לבד בעצמנו, אפשר להעזר בחברה טובה, אחות או מישהי שאת סומכת עליה בכדי לעבור את השלבים הללו.
אני מאחלת לך הרבה מאד בהצלחה ואשמח לשמוע איך את מתקדמת.

תהל אלינסון.
tahelinson@gmail.com