שאלה
שלום לכבוד הרב!
אני בת שירות ונמצאת בדירה עם עוד בנות כשבאותו בניין בו אני נמצאת יש כמה דירות שירות. באחת מהדירות שבבניין יש בת שלא שייכת לדירה שלי אבל היא פשוט באה הרבה פעמים לדירה באופן מוגזם. היא כמובן בן אדם טוב ויש בה המון דברים טובים ומן הסתם זה נובע מתוך חוסר מודעות, אבל לי ולבנות האחרות פשוט קשה עם כל הביקורים האלה. אני משתדלת להתייחס אליה יפה כשהיא באה ולקבל אותה בסבר פנים יפות, אבל זה קשה והרבה פעמים אני לא מצליחה כמו שצריך. וכשהיא באה היא כמעט תמיד באה לחדר שלי ואני בד"כ לומדת לפסיכומטרי ומעדיפה להיות לבד ולא נוח לי שיש לידי מישהי שקוראת גם מאותו ספר ורוצה ללמוד אתי. הרבה פעמים היא הולכת למטבח שלנו ומתחילה לחטט בארונות ולאכול מהאוכל שיש בשולחן (אוכל שלא שייך לבנות באופן פרטי אלא מיועד לכולן).
מאוד קשה לי עם הביקורים האלה. אני גם לא יודעת כיצד ה' רוצה שאתנהג. האם עלי להתייחס אליה הכי יפה שבעולם ולהכניס אורחים כמה שיותר, או שבמקרה זה עלי לרמוז לה את הבעייתיות במה שהיא עושה? אני משתדלת לקבל אותה בשמחה אבל בלב שלי אני לא שמחה ורוצה כבר שתלך, האם אני צריכה לשמוח בלבי על בואה ולשמוח שכעת הזדמנה לידי מצוות הכנסת אורחים? קשה לי להתייחס אליה יפה כמו שצריך, כיצד אגרום לעצמי לאהוב אותה ולהתייחס אליה יפה?
האם עלי לנסות להעיר לה ולרמוז לה בצורה עדינה על מעשיה?
ידוע לי שכל דבר שקורה בעולם קורה מלמעלה וה' מכוון את הכל. כולמר, שכל אותם קשיים שיש לי מאותה בת הם בעצם מה' יתברך והיא רק השליחה שלו. אז מה ה' רוצה לרמוז לי? האם זהו רק ניסיון שבא לרומם אותי וגרום לי להשתפר? האם ה' רוצה לרמוז לי שגם בי יש משהו ממה שאני רואה אצלה, שהרי נאמר "כל הפוסל במומו פוסל", ושמעתי שאם אדם רואה םפגם אצל חברו אז סימן שיש בו משהו מאותו פגם וה' הראה לו זאת בכוונה, ולכן ימהר לדון את חברו לכף זכות, שבעצם כך הוא דן את עצמו לכף זכות?
(לא קשור לנאמר לעיל-), לפני כמה זמן אבד לי המפתח של הדירה, האם ה' רוצה לרמוז לי משהו לתקן, שהרי ה' עושה הכל מידה כנגד מידה?
לפני כמה זמן קיבלתי על עצמי בלי נדר להפריש 50 ש"ח מהמשכורת (900 ש"ח) לצדקה וכבר התחלתי עם זה, וכעת אני רוא שזה די קשה לי לעשות זאת מבחינה כלכלית (400 ש"ח הולכים לתוכנית חיסכון), ואני רוצה להפסיק עם קבלה זו, כלומר אני אתן צדקה ב
תשובה
בס"ד
שלום לך,
שמחתי לראות את המידות הטובות ואת הזהירות מפגיעה בזולת שמתגלים בשאלה שלך, וגם את החיפוש והבירור שלך מהו באמת רצון ה´. יישר כוחך!
אני מתנצל מאוד על העיכוב הרב בתשובה. אני מקוה שהבעיה כבר נפתרה וכבר לא אקטואלית, אבל כמובן שזה לא פוטר אותי מלהשיב...
שאלות כאלה הן באמת קשות ומסובכות מאוד, כי אנחנו נדרשים לאזן בין עמידה לגיטימית על הזכויות שלנו, לבין זהירות רבה מאוד שלא לפגוע ח"ו. ההכרעה מה לעשות תלויה מאוד גם בבירור המדויק של המצב, באופי של המעורבים בעניין וכו´. לכן כיון שאני לא מכיר אתכן ולא את אותה בת, קשה לי לומר לך בדיוק מה לעשות. אבל בעזרת ה´ אכתוב מה שנראה לי, ואת תעשי כחכמתך.
ראשית, ממה שאת מתארת נראה לי שאותה בת זקוקה לקשר איתכן. יתכן שבדירה שלה אין לה כ"כ חברות והיא מרגישה בודדה, ואצלכן היא מרגישה יותר בבית. יתכן גם שבאופן כללי היא זקוקה לתשומת לב. לכן נראה לי שתהיה זו מידה טובה להשתדל "להפוך ראש" ולהשתדל להאיר לה פנים ביוזמתכן (בדירה ומחוצה לה), להזמין אותה לפעמים בעצמכן ולהשתדל לפתח כלפיה חיבה אמיתית, לפחות ברמה כלשהי. ציינת בעצמך שלאותה בת יש תכונות טובות, ונראה לי שכדאי לכן להתבונן בתכונות האלה כדי לפתח אתה קשר חיובי שבו גם תוכלו לקבל ממנה.
חשוב לי לציין, שההמלצה הזו היא יותר "מידת חסידות", ואיננה חובה מבחינה מוסרית או תורנית, כי מצד שורת הדין אדם באמת לא חייב להתחבר עם מי שהוא לא רוצה, וגם להכנסת אורחים יש גבול. אבל פשוט קשה לי לראות אלטרנטיבה טובה יותר: אם תאמרו לה או אפילו תרמזו לה שהיא לא רצויה אצלכן, היא עלולה להיפגע מאוד מאוד. במקרה אחר אולי הייתי מציע פשוט להתחמק מהאדם ש"נדבק" אליך, אבל במקרה שלכן זאת כנראה לא אפשרות מעשית. ואם תשאירו את המצב הקיים כמו שהוא - אתן אלו שתרגשנה אי נעימות מתמדת, כמו שאת מתארת בשאלתך, וגם זה מצב מאוד לא טוב ולא בריא. לכן נראה לי שבמקרה הזה "מידת החסידות" היא בסופו של דבר הפיתרון הנוח ביותר, כי אם תשנו גישה ותשתדלנה לקבל אותה לחברתכן באמת, ולא תתייחסו אליה כ"בעיה", אז ממילא זו כבר לא תהיה "בעיה". אני רוצה לחדד את הדברים ולומר, שכל עוד אתן מתייחסות אליה כ"מישהי שבאה ומפריעה", באמת לא פלא שקשה לכן להתייחס אליה יפה. אבל אם תתחלנה להתיייחס אליה כ"חברה שזקוקה לנו, שלפעמים מתנהגת בצורה קצת לא מקובלת", יהיה לכן יותר קל, ותוכלנה "להכיל" גם את זה שלפעמים היא קצת טרדנית או קצת מחטטת בדברים וכו´, כי סוף סוף זה לא "סוף העולם".
כל זה בקשר ליחס הכללי. אבל אם מדובר על התנהגות ספציפית שמפריעה לכן, אני חושב שמותר וצריך להעיר לה במאור פנים ובעדינות. לומר לה "אני שמחה שאת באה, אבל לפעמים אני צריכה להיות לבד כדי להתרכז בלימודים". או "את האוכל הזה אנחנו צריכות, אבל את יכולה לאכול את מה שיש במגירה ההיא". התורה לא דורשת ממך לוותר על הזכויות הבסיסיות שלך. את יכולה וצריכה לעמוד עליהן בתוקף ובעדינות, ואם היא נפגעת - זו כבר לא בעיה שלך.
אני מקווה שאת מבינה את רוח הדברים, וכמובן אשמח לשמוע מה את חושבת על זה והאם זה באמת ניתן ליישום.
לגבי הרמזים משמיים, לאנשים כערכנו בדרך כלל קשה מאוד לפרש אותם נכון. למשל, אם אנחנו רוצים לעשות משהו ונתקלים בכל מיני מכשולים, אפשר לפרש את זה כאילו ה´ רומז לנו לא לעשות את זה, אבל אפשר לפרש גם להיפך: שזה דבר חשוב מאוד ולכן יש עליו הרבה "מניעות", וצריך דוקא להתגבר עליהן... ויש עוד דוגמאות רבות לכך. לכן נראה לעניות דעתי שלא כדאי לחפש יותר מדי אחר "רמזים", ועל כל פנים לא להתייחס אליהם כדבר ודאי ולא לקבל החלטות חשובות על פיהם. מובן שאת מעשינו אנחנו צריכים להשתדל להיטיב גם בלי קשר לרמזים כאלו או אחרים.
לגבי מה ששאלת על נתינה לצדקה, כיון שאמרת "בלי נדר" הרי שאין כאן נדר ואינך חייבת לתת כמו שנהגת, ואת יכולה לתת כמו שיותר נוח לך כרגע. כמובן, שמצות צדקה חשובה לכשעצמה, וזה אומר, שצריך להשתדל להמנע מקניית מותרות לעצמנו, תוך התעלמות מאנשים נזקקים באמת.
כל טוב, היי ברוכה,
יוסף (אינני רב)
yosefrez@gmail.com