קשה לי לדבר עם חילונים

ב"ה


שלום לך,

מכתבך המרגש הגיע בדיוק בצום גדליה, המסמל ריקבון שלטוני כמו גם תגובה מזעזעת של העם.
יחד עם זאת, אני מבקש להעלות כמה נקודות למחשבה:

א. אין ספק שנפל דבר בישראל. אני מבקש לשאול האם החלוקה ההכרחית היא בין דתיים לחילוניים. הכרתי לא מעט חילוניים שלא עשו כלום ולעומת זאת אחרים שמררו בבכי למול התמונות הקשות. מאידך, אני מכיר כמה דתיים שלא חוו את החוויה שאת מתארת: נסעו לחופשה, יצא לבלות וכו'.
אשר על כן, לא היית מציע לחלק את הציבור לדתי וחילוני. שמעתי הגדרה מעניינת ע"י איש מבין: מדינת ישראל נחלקה לשניים: אלה שבכו ואלה לא בכו.

ב. יש שלב של אבל, וקושי, ורגשות סוערים. הוא הכרחי, הוא חיוני.
אבל, אין זה נכון, אגב האובדן האחד, לאבד גם את הדבר השני.
יש לנו עם אחד וחלילה לנו לחות חוויות של נתק.

ג. לצערי, הסערה שלך לא ברורה לצד השני. הם לא חשים שהם עשו מעשה איום אלא מעשה נכון שיביא שלום ורגיעה לעם ישראל. לכן, הברוגז אינו דו צדדי וחשוב לבחון איך מתקדמים מכאן

ד. חשוב להבין שהאטימות והניכור לא התחילו בגוש קטיף אלא הרבה לפני כן. ומכאן - החובה לחזק את הקשר והזיקה לכל חלקי העם כדי למנוע את המשך המגמות הנוראיות הללו.

ה. תמיד, קשה להביט בפניו של מי שפגע בך. אבל, מישהו חייב לעשות צעד, לנמשיך קדימה.

הבה לא נוותר!



שנה טובה,

שי