קריאת תורה

שלום לך

בשבתות ובחגים שבהם אין יוצאים לעבודה, מותר לציבור להעלות עולים נוספים על מה שתקנו חכמים.
ויש אומרים שהואיל והיום אנו נוהגים שכל עולה מברך לפני העלייה ואחריה, ראוי שלא להוסיף על מספר העולים שתקנו חכמים, כדי שלא להוסיף ולהרבות בברכות שאינן צריכות (רשב"ץ, הובא במ"א רפב, א). ויש אומרים שראוי שלא להוסיף משום 'טרחא דציבורא' (מ"ב רפב, ד).

[למעשה], בשבתות, כשיש צורך להוסיף עולים, כגון כשיש בבית הכנסת חתן או ברית מילה, מותר להוסיף על העולים. וכן אם כל הקהל מסכים להוספת עולים, ואין תרעומת על אריכות התפילה - מותר להוסיף על העולים, שכך היא דעת רוב הפוסקים (מ"א שם). ובמקומות שנהגו שלא להוסיף על העולים, גם כשיש אורחים בשבת חתן אין מוסיפים על העולים, ורק אם במקרה נוצר מצב ששכחו להעלות את אחד האורחים, ואם לא יוסיפו עלייה ויעלוהו ייווצר עלבון גדול, מותר להוסיף. וכך ראוי לנהוג לכתחילה.

ולהלן הרחבה ומקור התשובה לשאלתך מספר פניני הלכה ליקוטים א ועיין עוד בספר באתר ישיבה
http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=125
בברכה אייל משה
ב - מספר העולים
בכל שבוע קוראים לפחות ארבע פעמים בתורה: ביום שני, ביום חמישי, בשבת בשחרית ובשבת במנחה. בנוסף לכך, תקנו חכמים שבימים מיוחדים, כמו חגים וראשי חודשים, יקראו בתורה מעניינו של יום.
מספר העולים שמעלים לתורה משתנה לפי קדושת היום, ככל שהיום מקודש יותר, כך מעלים בו יותר עולים לתורה (משנה מגילה כא, א).
המספר המועט ביותר של העולים הוא שלושה, כנגד כהן, לוי וישראל (מגילה כא, ב). ולכן בקריאות התורה של ימי החול, דהיינו בימי שני וחמישי, וכן בתעניות ציבור, בחנוכה ובפורים, מעלים לתורה שלושה עולים.
בראשי חודשים ובחול המועד, נתווספה קדושה הבאה לידי ביטוי בתפילת מוסף שנתווספה בימים אלו, ומוסיפים בהם עוד עולה ומעלים לתורה ארבעה עולים.
בחגים, דהיינו ביום טוב של חגי פסח, שבועות, סוכות וראש השנה, שבהם נתווספה קדושה, המתבטאת באיסור עשיית מלאכה, מוסיפים עוד עולה, כך שקוראים בהם חמישה עולים.
יום הכיפורים - מעלתו יתירה על החגים, שבחגים מותר לבשל ולאפות לצורך האכילה, ואילו ביום הכיפורים אסור, ולכן הוסיפו ביום הכיפורים עוד עלייה, ומעלים שישה עולים.
וביום השבת מעלים שבעה עולים. ואמנם מהרבה בחינות יום הכיפורים מקודש משבת, מכל מקום, העונש שהתורה קבעה למחלל שבת, שהוא סקילה, חמור מהעונש של מחלל יום הכיפורים שהוא כרת בידי שמיים. ולכן תקנו חכמים שביום השבת יקראו שבעה עולים וביום הכיפורים שישה (מגילה כג, א).
במנחה של שבת מעלים שלושה עולים, משום שזו אינה הקריאה העיקרית של השבת, אלא תקנה מאוחרת של עזרא הסופר. והטעם לתקנה זו הוא "משום יושבי קרנות" (ב"ק פב, א). ופרש רש"י: שיושבי החנויות היו עוסקים בימות החול במסחר ונעדרים מבית הכנסת, וכדי להשלים להם את הקריאה של ימות החול, תיקן למענם עזרא הסופר את הקריאה במנחה של שבת. ויש מפרשים (שבולי הלקט), שהואיל וזמן המנחה הוא הזמן שמועד לשכרות, תיקן עזרא הסופר קריאה בתורה, כדי שיושבי הקרנות יימנעו משכרות לכבוד הקריאה בתורה (ועיין עוד בפניני הלכה שבת ד, ז).

ג - מספר הפסוקים
אחת מעשר התקנות שתיקן עזרא הסופר היא, שכל עולה לתורה יקרא לפחות שלושה פסוקים. וביום שיש בו רק שלושה עולים, אזי ביחד יקראו לפחות עשרה פסוקים (ב"ק פב, א). כלומר אחד מהעולים צריך לקרוא ארבעה פסוקים, וכך יצא שיקראו לפחות עשרה פסוקים (מגילה כא, ב).
...ורק פעם אחת בשנה אנו קוראים תשעה פסוקים בלבד, והיא בפורים, כשקוראים את פרשת "ויבא עמלק", שיש בה רק תשעה פסוקים. והטעם שאין מוסיפים עוד פסוקים כדי להשלים למניין עשרה פסוקים, כדי לרמוז לנו שכל זמן שיש עמלק בעולם, עדיין אין שמו של הקב"ה יכול להתגלות בשלמות, ואף קריאת התורה שלנו מצטמצמת לתשעה פסוקים.

האם מותר להוסיף עולים?
לאחר שלמדנו (בהלכה ב) כמה עולים צריכים להעלות לתורה בכל יום, יש לברר האם בשעת הצורך, כשיש אנשים רבים שרוצים לעלות לתורה, כמו למשל בשבת חתן, מותר להוסיף ולהעלות יותר עולים ממה שתקנו חכמים.
התשובה תלויה ביום. בשבתות ובחגים שבהם אין יוצאים לעבודה, מותר לציבור להעלות עולים נוספים על מה שתקנו חכמים. אבל בימי החול שבהם יוצאים לעבודה, כגון בימי שני וחמישי שבהם עולים שלושה, וכן בראשי חודשים שבהם עולים ארבעה, וכן בחול המועד שמותר לעשות מלאכת דבר האבד, אין רשות להוסיף בהם על מספר העולים, מפני 'טירחא דציבורא' וביטול מלאכה (מגילה כא, א).
ואף שכאמור, מצד הדין בחגים מותר להוסיף על העולים, מכל מקום יש שנהגו שלא להוסיף על העולים בחגים, כדי שלא לבטל את ההבדל שבין החגים ליום כיפור ושבת במספר העולים. ורק בשבת נוהגים להוסיף כשצריך (שו"ע ורמ"א או"ח רפב, א). ויש אומרים שהואיל והיום אנו נוהגים שכל עולה מברך לפני העלייה ואחריה, ראוי שלא להוסיף על מספר העולים שתקנו חכמים, כדי שלא להוסיף ולהרבות בברכות שאינן צריכות (רשב"ץ, הובא במ"א רפב, א). ויש אומרים שראוי שלא להוסיף משום 'טרחא דציבורא' (מ"ב רפב, ד).
למעשה, בשבתות, כשיש צורך להוסיף עולים, כגון כשיש בבית הכנסת חתן או ברית מילה, מותר להוסיף על העולים. וכן אם כל הקהל מסכים להוספת עולים, ואין תרעומת על אריכות התפילה - מותר להוסיף על העולים, שכך היא דעת רוב הפוסקים (מ"א שם). ובמקומות שנהגו שלא להוסיף על העולים, גם כשיש אורחים בשבת חתן אין מוסיפים על העולים, ורק אם במקרה נוצר מצב ששכחו להעלות את אחד האורחים, ואם לא יוסיפו עלייה ויעלוהו ייווצר עלבון גדול, מותר להוסיף. וכך ראוי לנהוג לכתחילה.