קנאה בחילונים ובחוזרים בתשובה- האמנם?

שלום לך יקרה ומקסימה מאוד!!
אני קוראת את שאלתך שוב ושוב וממש מתפעלת ממך!
מתפעלת מהכנות, מההתבוננות, מהרצון האמיתי לברר, להתברר ולגדול!
אני מתפעלת גם מהניסוח. מצד אחד ישיר וכנה ומצד אחד-
עדין. מנסה לא לפגוע, לא העליב מישהו.
אני באמת מעריכה ומתפעלת מהבירור החשוב הזה שאת עושה!!
שאלותייך הן בסיסיות וחשובות מאוד!!
אשתדל בע"ה לנסות ולהשיב ככל יכולתי וככל שהמקום והזמן יאפשר.
על כל אחת מהשאלות שהצגת אפשר לכתוב מאמר שלם.
ומעבר לכך, שגם בין השאלות, אפשר לראות עוד נקודות משמעותיות הדורשות ברור רציני...
ובכל זאת אשתדל לכתוב בתמציתיות, ואת מוזמנת להמשיך לעיין וללמוד את התחום!
שאלתך הראשונה היא איך אפשר לא לקנא בחילונים? הם עושים חיים, ומה איתי?
השאלה מזכירה לי סיפור ששמעתי על נער חרדי שאמר פעם לרב שלו כך- "החילונים לא מאמינים שיש חיים לאחר המוות, ואני שואל- האם יש חיים לפני המוות???" זו שאלה עצובה מאוד.
התחושה שהוא מתאר הינה כואבת מאוד.
בשאלתך, את יוצאת מתוך נקודת הנחה שהחילונים יותר מאושרים. יותר "עושים חיים".
וכתשובה להנחה הזאת, אענה בקיצור- שהחילונים כציבור, ממש לא יותר מאושרים. אבל ממש לא.
חיי הכיף וההוללות שאת מתארת, אינם הוכחה לחיים שמחים. ממש לא.
בתחילתה של השנה הנוכחית, עשו סקר בנושא ה"אושר" בין האוכלוסיות השונות במדינה. והסקר הראה בברור שהציבור הדתי לאומי הוא הציבור הכי שמח ומאושר במדינה!! למרות כל מה שעברנו ב"ה אנחנו שמחים!! ומדוע?
לפני שננסה בע"ה להשיב, בואי ננסה לחשוב יחד מהוא האושר האמיתי. מי האדם השמח באמת.
מה הופך אותנו לאנשים מאושרים באמת.
ואולי לפני כן, אני רוצה לשאול אותך, מתי בפעם האחרונה את זוכרת את עצמך שמחה באמת? לא שמחה חיצונית רגעית, החולפת, אלא שמחה פנימית, אמיתית. מתי?

לעניות הבנתי, שמחה אמיתית, אושר אמיתי אינו תלוי באיזה בילוי חיצוני "מגניב", באיזה "דיסקוטק" טוב, האושר והשמחה הם הרבה יותר פנימיים ומהותיים.
האדם השמח באמת, הוא אדם העושה דברים משמעותיים בחיים שלו. ששלם עם הדברים שהוא עושה.
אני לא יודעת בת כמה את, אך אני יכולה להעיד על עצמי, שאחת השנים הכי מאושרת בחיים שלי הייתה שנת השירות הלאומי. בשנה זו הייתי כול כולי עסוקה בנתינה, זה גרם לי אושר- פנימי- עצום.

ייתכן שמבחינה חיצונית נראה כאילו החילונים עושים יותר חיים מאיתנו, אך זה רק חיצוני.
בלב פנימה, בחיי היומיים, אני יכולה לומר לך בוודאות שחייהם אינם יותר שמחים.
ונחזור לשאלה המהותית, והיא- מזה "לעשות חיים"?? האם לעשן סיגריות ולרקוד בדיסקוטק, לבלות בשבת בערב, זה "לעשות חיים"?
אם כן, מה דעתך על אותו בחור המעשן סיגריות ומרוב סיגריות, הוא לא מסוגל להנאות מריח של פרח..
כי הריאות שלו כבר ספוגות עשן...
ומה דעתך על אותו נער שהולך לדיסקוטק ורוקד עם בחורות שונות, כאשר הוא לא מצליח למצוא את הבחורה האחת שלו.. הוא כל הזמן חושב שבוודאי יש יותר יפות וטובות. וגם כשהוא מוצא מישהי אחת, פתאום באיזו מסיבה הוא רואה מישהי יותר יפה, ואז הוא שוב לא בטוח במה שיש לו.. הוא כל הזמן מחפש עוד...
לעולם אינו מסופק.

ומה דעתך על הבחור שיוצא בשבת למסיבה, וחוזר ב-4 בבוקר הביתה, ופתאום כשהוא לבד, הוא מרגיש את תחושת הריקנות שמציפה אותו.. לאן נעלמה השמחה? (ועל התחושה הזו יכולים להעיד בפניך הרבה אנשים!)

ההתכתבות שלנו מזכירה לי שיחה שהייתה לי עם חברה טובה שאיננה דתית.
ברגע של פתיחות היא אמרה, שהיא לא זוכרת את הפעם האחרונה בו היא הרגישה אושר אמיתי בחייה. היא תיארה תחושה שבה כל הזמן יש רצון ל-עוד. עוד כסף, עוד מכונית, עוד בגד, עוד בילוי, עוד...
ישנה תחושה שתמיד יש יותר טוב, שתמיד צריך להשיג יותר... השגת דבר אחד, מיד אתה רוצה עוד.. אתה לא שלם עם מה שיש לך.. ובנוסף, ישנו עיסוק גדול בלחפש הנאות- מסיבה טובה, בילוי כיפי.. ואז היא הוסיפה ואמרה- אבל אתן הדתיות, תמיד נראות לי שמחות, מחייכות!!
אלו הם המילים שלה... (אני אוסיף ואומר, שעניתי לה ואמרתי, שלעניות דעתי, השמחה נובעת- מהאמונה. כשאתה מאמין בדרך שלך, שאתה יודע שאתה הולך בדרך ישרה, הרבה יותר קל להיות שמח! גם אם יש נפילות לעיתים... ובכלל, כשאתה מאמין שהכל בהשגחה פרטית, שהכל לטובה, יותר קל לשמוח!- למרות שכמובן גם הדתיים לא תמיד שמחים.. לכולנו יש נפילות..)

למדתי במכללה עם חילונים, הכרתי אותם מקרוב, ובאופן מוחלט אני אומרת לך, שלא מצאתי אותם יותר שמחים מהדתיים. אולי ראיתי רק את ההפך...
כך זה בדר"כ, כשאתה שלם עם הדרך שלך, מאמין בה, אין לך צורך לחפש כל הזמן הנאות נוספות.
אתה מוצא את ההנאה בכל דבר הכי קטן. (ושוב נזכיר, שגם לדתיים, לכולנו יש נפילות בשמחה...)
ומהי ההנאה הזו?- האמונה, המשמעות. כשיש משמעות לדברים, כשיש אמת- יש שמחה!
כשאנו מברכים על מאכל כלשהוא, אנו מקדשים אותו, מעלים אותו, נותנים לו משמעות יותר גבוהה, מכניסים בו אמונה, קדושה- ועל ידי זה- אנו נהנים ממנו יותר!
אינו דומה מי שמבין את הברכה על הפרי, שמודה לה' על שגידלו וטיפחו עבורו, למי שאוכל את התפוח סתם כך כדבר המובן מאליו –'יאללה תביא ביס'..

לסיכום התשובה לשאלתך הראשונה, אני חושבת שבאמת, אין מה לקנא בחילוניים. חייהם אינם יותר שמחים ושלווים. אולי להפך. ב"ה תשמחי על כך שאת הולכת בדרך הישר, שאת צועדת בדרך האמת.
ובנוסף, הקב"ה, בורא כל היוצרים, ברא גם אותנו.
ומתוקף היותו בורא הכל, הוא גם יודע מהי דרך החיים הטובה לנו- באמת, בפנימיות!
הקב"ה בחכמתו ובחסדו נתן לנו את התורה, בכדי שנדע מהי הדרך הישרה, הנכונה והטובה ביותר עבורנו.
ב"ה שזכינו ללכת בדרך זו. תשמחי על כך!
אם תרצי, אני מוסיפה לך קישור המרחיב בנושא- https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=38368

שאלתך השניה, מדברת על כך שאולי עדיף להיות חוזר בתשובה מאשר דתי מלידה.
אני חושבת ששאלה זו קשורה מאוד לשאלתך הראשונה, וכן לתשובה.
אם אנחנו מאמינים שחיי האמונה והמצוות הם החיים השלמים ביותר, האמיתיים ביותר, השלווים ביותר, אם כך למה לבזבז אפילו יום אחד כלא דתי? זה לא כדאי לנו...

בדברייך, את מצטטת את חז"ל וכותבת- "זדונות נהפכות לו לזכויות". ואני רוצה לומר, שגם לך ולכולנו, כאשר אנו מתגברים על קושי מסוים, כאשר אנו לדוג' משתדלים להתכוון בתפילה, ולא הולך, ובכל זאת אנו ממשיכים להשתדל... אז הקב"ה ברוב רחמיו, מחשיב את הרגע הקטן והיחיד, את הפסוק, או המילה היחידה שכן הצלחת להתכוון, ומעלה את כל תפילותיך לטובה! ויותר מזה, תחשבי על כך שכל התגברות שלך, כל השתדלות שלך, אפילו הכי קטנה- שווה כל כך הרבה!
כך הוא אבינו, אל רחום וחנון. כל מחשבה טובה שלנו, נחשבת בשמיים למעשה...

ועוד נקודה קטנה- תדמיני קיר שבו יש הרבה מסמרים, כאשר המסמרים הם סימן לחטאים שלנו. כל מסמר הוא חטא. כאשר האדם חוזר בתשובה, מוציאים לו את המסמרים מהקיר, ולאט לאט אפילו ממלאים את החורים שהשאיר המסמר. אך אני רוצה לשאול אותך, מה עדיף- קיר לבן חלק, או קיר עם חורים שסתמו אותם בסיד?....

כתוב- "במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".אפשר להסתכל על האמרה הזו מכמה כיוונים. ראשית, אני חושבת שכולנו- בעלי תשובה. כולנו מתקנים, כולנו מתבררים, כולנו חוטאים, וכולנו משתדלים לשפר... אין אדם אשר יעשה טוב ולא ייחטא. ומתוך כך שאין אדם שלא חוטא, אפשר לומר שאין אדם שלא עושה תשובה..

ועוד נקודה- כשאומרים שצדיקים גמורים לא יכולים לעמוד במקום של בעלי תשובה, אפשר להבין מכך גם, שצדיקים לא יכולים לעמוד במקום שלהם, כי קיר לבן ונקי לעולם לא יוכל להראות כמו קיר עם חורים שסתמו אותם...

שאלתך האחרונה גם היא משמעותית וחשובה מאוד. וגם עליה אפשר לכתוב ספר שלם...
את שואלת בעצם למה "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו"?
למה אדם שמשתדל הרבה יכול "להרוויח" פחות מאדם שמשתדל פחות.
ובכדי להמחיש את שאלתך, אספר לך על חברה שלי ששנים כבר מתפללת לה' על זיווג הגון, ופתאום, יום בהיר אחד, אחיה הקטן ממנה ב-3 שנים- מודיע על אירוסיו. אבל איך? למה?
הוא סיפר שהוא פגש אותה במקרה... הוא אפילו לא התפלל על כך... היא פשוט נפלה לו משמיים, והם החליטו להתחתן... איך זה קורה?
שאלה זו קשורה לתפיסה שלנו, ולראיה המצומצמת שלנו כבני אדם על המציאות. אצלנו הטוב נתפס כמשהו מסוים, ואצל הקב"ה בתבונתו האין סופית, הטוב הוא לאו דווקא מה שאנו מאמינים כטוב.
בן דוד שלי התחתן בגיל 27. הוא התחיל לצאת כבר בגיל 22, אבל כיום הוא אומר ומודה בפה מלא-
שב"ה שהוא התחתן בגיל 27, הוא הגיע יותר מוכן לנישואיו, וגם כלתו ממש לא הייתה מוכנה להתחתן קודם. ואולי אם הם היו נפגשים שנתיים לפני כן, זה כלל לא היה הולך! כך שזה היה הזמן המעולה ביותר עבורם!
חשבונותיו של הקב"ה שונים משלנו.
אך דבר אחד בטוח חשבונותיו הם לטובה. לטובתנו.
זה שמישהי מתפללת הרבה ולא נענית ומהצד השני מישהי אחרת מתפללת קצת ונענית, זה לא מעיד כהוא זה שמישהי מהם יותר "צדיקה" מהשניה. זה אומר שלקב"ה יש חישובים אחרים.
חשבונות אחרים. ומה שנותר לנו זה לבטוח בה' ולהאמין שכל הנהגתו היא- לטובה!!
יש עוד הרבה מה להוסיף ולכתוב, אך נראה לי שהארכתי מספיק.
ושוב, אני מצרפת לך קישור בנושא, אם תרצי לעיין.
http://www.makshivim.org.il/n_ask_show.asp?id=38729

אם תרצי לשאול עוד, לברר ולספר, את מוזמנת להמשיך ולכתוב אלי למייל.
יהי רצון שתזכי לשנה של טוב גלוי!
לשנה של שמחה, אמונה, שלווה ובטחון!
חג- שמח!
חזקי ואמצי,
אודליה.
odelyaf@gmail.com