קנאה בחברות ותפילה

שלום חביבה.
קודם כל אני מצטטת תשובה שכתבתי פעם למישהי עם בעיה דומה: "להיות שלם עם עצמך, עם מה שהקב"ה העניק לך, עם יתרונותיך וחסרונותיך זה מקום גבוה מאד בקבלה ובשלמות העצמית.
אדם ששלם עם עצמו ועם מה שהוא לא מקנא במה שיש לאחר, כי הוא בעצם מבין במלוא העומק שזה מה שיש לו- הטובות והרעות, ועם זה הוא צריך ואמור "לנצח" את החיים.
אז אולי את מלאת אהבה אבל עוד לא מקבלת במלוא ההשלמה שיש דברים שקשה לך איתם, או שעדיין אין לך אותם- ועל כן את מקנאה במי שיש לו אותם ומצליח איפה שלך קצת יותר קשה...
מה את יכולה לעשות????
קודם כל להבין- שזה מה יש ועם זה צריך להתמודד. שלב שני זה להבין במה קשה לך- וללמוד להאבק בזה. הקנאה הזו פירושה שאת מרגישה שחסר לך משהו- ואו שתלמדי להשלים עם זה, או שתלמדי לצמצם את הפער. דבר שבאמת תרצי שיהיה לך- תכונה טובה, יכולת או כישרון- אני מאמינה שבלימוד, התמדה ורצון חזק- תוכלי להשיג! הדבר תלוי רק בך.
אבל תמיד תדעי: בני האדם שונים זה מזה. כל אחד נולד עם שק אחר של יכולות, כשרונות ובעיות. לעולם לא תהיי זהה לגמרי לאדם אחר- וזה היופי בחיים, בהיותינו שונים- אנחנו לומדים זה מזה ונהנים זה בחברת זה. אם היינו דומים- זה לא היה כל כך מעניין... נכון??
אז בעצם תנצלי את היכולת שלך לראות דברים טובים באנשים אחרים למטרות טובות: להתקדם, להגדיל את האהבה בעולם, ולא למטרות צרות כמו קנאה.
תשמחי במה שיש בך, כי על פניו: נשמע שיש הרבה!!!!!
אני מזמינה אותך להסתכל בקישור הבא:

http://kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=70096

ועכשיו אענה לך בצורה ספציפית בנוסף למה שכתבתי בעבר:

קודם כל אינני מאמינה שאם את מקנאה, או רוצה לדמות זה מעיד על חוסר אהבה. לפעמים זה מעיד על אהבת יתר, על הערכה, על הרצון לנסות ולקיים דברים בצורה טובה יותר כפי שאת רואה שחברתך מצליחה לעשות. השאלה היא מה עושים עם הקנאה הזו. מפתחים מרירות? כעס כלפי החרה, או שאולי היא מצמיחה אותך מעלה, גורמת לך לשאוף לשפר מידות? וזו כבר בחירה שלך איך את מתמודדת. קנאה במידה מסויימת קיימת אצל כל אחד. כשהיא יותר מזה היא תכונה הרסנית לאישיות. היא גורמת לך לבסתכל כל הזמן סביב ובמקום להיות מרוצה ממה שיש לך- שאני בטוחה שזה המון- היא גורמת לך תסכול ממה שאין, מן אובססיה כזו למה שלא תוכלי להיות כיוון שאת את ולא היא. ודעי לך שגם היא רוצה בדברים מסויימים להיות כמוך. כי יש לך דברים שאין לאחרים. אבל לא נהוג לדבר על זה. ומה שכן יש לה ואין לך, ואם אתן באמת חברות- תפרגני לה שיהיה לה. תלמדי לחיות כמפרגנת ותחושי איך הסביבה מחזירה לך פרגון. אין מישהו שטוב ממך בהכל. בטוח. אני מדמיינת שאם היא הית שומעת את זה היא ודאי גם היתה מגחכת. כי את מה שטוב בנו אנחנו אוהבים להחצין ואת זה אנשים אחרים מכירים. את מה שפחות טוב ואנחנו מסתירים- אנחנו בתוך עצמינו עדיין יודעים ולכן נראה לנו שרק בנו יש דברים לא טובים. אני יודעת שיש דברים שהם מיוחדים לך וטובים בך- באישיותך, ביכולותיך, במשפחתך. פעם שמעתי סיפור על אחת שאמרה לחברתה אחרי תקופה ארוכה של קנאה מהצד: כמה הייתי רוצה לדמות לך, יופייך החיצוני והפנימי, ציוניך הטובים, הערכת המורים כלפיך. וחברה זו ענתה לה: ואני אינני מאושרת כלל בכל אלה. לו הייתי יכולה להחליף את כל אלה במשפחה חמה וטובה כמו שלך- הייתי עושה זאת בהינף יד! וזה עניין ה"דשא של השכן תמיד ירוק יותר" כי אנחנו לא חשופים למגרעות ולקשיים שלו.

בקשר לנושא השני: דיברנו כבר רבות באתר- שלא תמיד תפילות שלנו נענות במיידי או בדיוק בצורה בה קיווינו. נתתי את הדוגמא שגנב מתפלל לה´ שתצלח לו הפריצה- והן לזה לא נראה לך ראוי להענות? זו רק דוגמא, חלילה שאני מרמזת על תחינותיך שלך. העניין הוא שאנחנו לא יודעים את חשבונות הקב"ה וסדר מענותיו לבקשות ומדוע.
אני לא מרגישה שאת מתדרדרת אלא עוברת, כמו כך בן נוער , תהליך בירור עצמי לגבי עמדותיך: איך אני מרגישה ביחס לתפילה, השתדלות, קיום מצוות. האם אני עושה מספיק? האם אני מתכוונת מספיק? וזה שאלות שנענות רק מניסוי, למידה, חיזוק, בירור עצמי ועם מוסמך (רב, מורה- ואל תתביישי- זה הגיל לשאול והם מצפים לשלאלות ממין אלה)
ומותר לפעמים לזנוח את הנוסח הכתוב של התפילה ולבקש מהלב, ולהודות במילים שלך- כדי להתחבר מהלב לקב"ה. הוא שומע ומקשיב. גם בשפה שלך.אינך כפוית טובה אלא חווה קשיים בדרך. ולא ניתן להיות בדרך מסויימת מבלי לבחור זה ולרצות אותה- אינך דתיה בגיל מבוגר כי כך גדלת וחונכת. את צריכה לתהוהת ולטעות, לחפש ולשאול, לשנן ולבקש בשפה שלו.ההשתדלות חשובה, העשייה מהותית- על מנת להרגיל עצמך ולמשוך את הלב.
אני מציעה לשוחח על הדברים- בכיתה בשיעור מחנכת, עם רב וגם עם חברות. תגלי שרבות מהן חשות כמוך- וזה ייקל עליך, ואולי תמצאו יחד פתרונות קבוצתיים.

תמיד כאן
שלומציון
shlomtsionk@yahoo.com