קמצא ובר קמצא, גרמו לחורבן?

שלום רב,
שאלתך מעניינת מאוד,

הגמרא אומרת במקום אחר שבית שני אכן נחרב על שנאת חינם, כמו שאת מתארת את התיאור ההיסטורי הידוע והחשוב, היו שתי כיתות בתוך ירושלים שנלחמו אחת בשנייה, בעוד הרומאים נלחמים בנו מבחוץ.
אמנם, יש שני סוגים של שנאת חינם, אני חושב שאם היו אומרים שהיהודים נלחמו אחד בשני בעוד הרומאים נלחמו בהם, היינו אומרים, הרי זה לא אנחנו, אנחנו בסדר בתחום הזה, אולי אנחנו רבים קצת לא מתייחסים יפה, אבל איננו נלחמים מלחמת אחים אחד בשני.
על מנת להבין מה גרם לחורבן אמרו חכמים שהיתה שנאת חינם גם בין האנשים שחיו שם, ביום יום.
וכדי להמחיש את זה לקחו סיפור שכנראה שגם הוא היווה אחד הגורמים (אם כי מן הסתם לא הגורם העיקרי, כפי שאת מציינת שאכן היו גורמים נוספים לכך שהרומאים נלחמו ביהודים) שתרמו למלחמה, שממחישים את הנושא בצורה מאוד ברורה, היה מקום לומר מה הקשר בין שנאת חינם לבין החורבן, אבל ברור שכשכל פעם רבים, ולא יכולים אפילו ליישב את הסכסוכים ביננו לבין עצמנו, אלא הולכים לרומא בכל פעם שיש סכסוך, זה גורם לכך שאנחנו מאבדים את עצמאותנו, ורומא מתערבת במציאות במדינת ישראל.
אולי נפרש קצת את הסיפור של קמצא ובר קמצא יותר לעומק כדי שנבין קצת יותר, המהר"ל אומר שירושלים היוותה מקום משכן לשכינה, ששוכנת כאשר יש אחדות, ומסתלקת כאשר יש פילוגים.
אדם מגיע ומתארח אצל אדם אחר, ואותו אדם רוצה לסלקו, המסולק מסכים לשלם, והמארח מסרב להצעת תשלום נדיבה ובלבד לסלקו מן הסעודה. מה גורם למארח להיות כל כך אכזרי, מה העקרון החשוב שבשמו הוא מסלק אדם מהסעודה? ומה הסיבה שחכמים שהיו שם לא מחו?
שמעתי פעם מהרב יהושע שפירא שליט"א הסבר מעניין שמקרב את הסיפור לימינו, בבית שני, נפסקה הנבואה והתחילה העברת התורה, במסורת, כמובן שבמסורת מתעוררות מחלוקות, וכתוצאה מכך, נוצרות שיטות שונות ביהדות (כמה מעניין כמו ימינו...) כל שיטה בטוחה שהיא הנכונה, ואינה רוצה לתת דריסת רגל לשיטה אחרת שהיא בטוחה שאינה נכונה.
קמצא מזמין אחד מבעלי השיטות האחרות, אבל הוא מאמין שעדיין אין זה הודאה לשיטתו, מפאת גדלותו בתורה והחשיבות שרוחשים לו, השמש 'מתבלבל' ומזמין את אחד התלמידים בשיטתו, אחד מראשי השיטות, מפחד שיחשבו שהזמנת אחד התלמידים תחשב כהודאה בנכונות שיטתו של הרב השני, ולכן רואה זאת כעקרון קדוש, שלא ניתן לעבור עליו גם במחיר גדול.
יהיה מה שיהיה העקרון, בימינו גם ישנם אנשים שבשם עקרונות מסויימים פוגעים בזולת, ורואים זאת לחובה קדושה! אנשים כאלו קיימים בכל הציבורים.
משמעות הסיפור של קמצא ובר קמצא היא שיהיה העקרון אשר יהיה, אין הוא מתיר פגיעה באנשים, אותו חבר שהגיע לו איזה בר קמצא לסעודה, היה צריך להבין שאמנם הוא לא מסכים עם שיטתו, אבל עד כאן, לא צריך לפגוע בו.
כמובן, שגם אותו תלמיד בשם עקרון קדוש, היה בטוח שצריך לפגוע בשיטה השנייה שהיא גם אינה נכונה, ואולי הוא כבר הבין שכל כך הרבה רבנן שעושים חשבונות, ולא מגיבים על פגיעה בכבוד הזולת, זה גורם כבר לרקבון גדול, והוא עשה מעשה נורא, הלשין ברומא על ישראל ועל מרד של היהודים.
אין כלל תיאור של חז"ל על מהלך המלחמה כך שכלל אין סתירה בין מאמר חז"ל לבין התיאור המזעזע של יוספוס פלביוס, שהתקיימו קרבות פנימיים בין היהודים לבין עצמם, שבלעדיהם הרומאים אולי לא היו מצליחים יותר מדי לכבוש את ירושלים.
כמו כן די נראה שסיפור חז"ל על קמצא ובר קמצא אינו תיאור מלא של השתלשלות המאורעות, אלא בא לתאר את האווירה והמציאות בזמן ההוא, שגרם לפילוג גדול כל כך בעם.
ואנחנו תקווה שנזכה לתשובת משקל ואחדות בעם כולו על כל פלגיו, ושנדע לכבד כל אדם גם אם הוא חושב אחרת מאיתנו...
שיבנה בית המקדש במהרה בימינו
עקיבא
akivamakshivim@gmail.com