שאלה
לכל מען דבאי שלום וברכה.
שמי .... ,בן 15,דתי לאומי הלומד בישיבה תיכונית.
כבר במשך כמה חודשים אני מתחבט בשאלת קיומו של אלוקים וכבר לפני שבועות אחדים הגעתי למסקנה שכנראה שאינו קיים.
כמובן שזה גורם לי להרבה צער ומרירות שאני יכול להפנות רק לכמות מזערית של בני אדם שמבינים את מצבי.
כבר עברתי את השלב שאני מנסה להאמין באמונה עיוורת ולהאמין באלוקים וכבר הגעתי לשלב שכל טיעון אני מפריך.
בתור ניסיון לפתירת הבעיה חשבתי אולי להקשיב לאנשים שמאמינים שאלוקים קיים ושאולי יצליחו לתת לי טיעון מספיק טוב.
על מנת למנוע מאמץ מיותר כבר הפרכתי את הטיעון ש"אם יש בורא למכשירים כל כך מורכבים ברור שיש בורא לעולם" בטענה שזו נסיגה אין סופית.
כבר שלחתי מכתב דומה לרב שרלו אך לצערי עדיין לא נענתי,אשמח אם תתנו תשובה בהקדם.
תודה רבה מראש ושבוע טוב.
תשובה
בעזה"י
שלום,
אני עונה כמו יהודי טוב- בשאלה...
למה זה גורם לך להרבה צער ומרירות.
האם העובדה שהגעת למסקנה שאין אלוקים בארץ,
שאין כללים ברורים של טוב ורע, של קדוש וטמא.
שבעצם אתה יכול לעשות פחות או יותר מה שבא לך- האם זה לא אמור לשמח אותך???
מאיפה נובעת אם כן הצער והמרירות שאתה חש? התסכול מכך שאתה מחפש משהו ולא מוצא?
אם תוכל לענות על השאלה הזו- זה לא אומר שתמצא את הקב"ה, אבל זה כן אומר שאתה מחפש במקומות הנכונים.
אפשר (ולפעמים גם נכון וצריך) למצא ולנסח את הטיעונים השיכליים, הלוגיים וההסתברותיים.
אבל לעניות דעתי, הם אף פעם לא יספיקו.
מדוע?
משום שטיעון בשכל, חריף ומוחלט ומנצח ככל שיהיה עוד לא נותן לנו סיבה לקום בבוקר, עוד לא נותן לנו את הכוח להתפלל, לדבר עם ה', מהלב, מהנפש, עוד לא נותן לנו מוטיבציה ללמוד דיקדוקי דינים או לשבור את הראש על איזו סוגיה בגמרא, עוד לא נותן מספיק עוצה להתמודד עם היצר, עם העייפות, עם השיכחה, עם הקטנות.
עוד לא נותן לנו מניע לשמור, לעשות ולקיים כל כך הרבה מצוות ודינים- ועוד לא נותן לנו את השמחה, ההתלהבות,הסיפוק והאהבה בלהיות עובדי ה'.
העובדה ש"מסתבר" שיש ה' העובדה שהמסקנה הבלעדית והמתבקשת היא שיש בורא לעולם עוד לא מבטיחה אותי, כאדם אלוקי, כאדם מחובר לרוחניות, כעבד ה'- והרי בסופו של דבר זה העיקר, לא...
אז אתה שואל מה מקור האמונה שלי?
אותו המקור שלך - בפנים.
מציאות ה' זועקת אלינו מכל מקום, גם מפלאי הטבע, חוקיו ודקדוקיו אבל גם מנופים מדהימים ועוצרי נשימה, גם ממהלך ההיסתוריה המושגח של העולם ושל עם ישראל אבל גם מתחושת הנצחיות שבנפש, גם מנפלאות הגוף אבל בעיקר מזעקת הנפש.
גם מטיעונים שיכליים, לוגיים אבל גם ובעיקר מתוך החיפוש המתמיד אחר משמעות, אחר משהו על-אנושי, נצחי מרומם שאנו מרגישים בנפש שלנו.
אדם שבתפילה מרוממת אחת נגע במשהו שהוא יודע שהוא לא מהעולם הגשמי.
אדם שבשעת מצוקה וחיפוש זעק מתוכו למי שאינו מוגבל בכבלי המציאות הנגלית.
אדם שמחפש וחותר אחר משמעות שהוא יודע שהיא מחוץ לו ומחוץ לכל טיעון אנושי מוגבל- הוא יודע שחייבת להיות כזאת.
אני יודע שלא עניתי לך.
שלא הוכחתי לך באותות ובמופתים ובטיעונים בלתי ניתנים להפרכה שיש אלוקים- אולי משום שאין כאלה...
אולי משום שהאמונה היא לא רק מצב ולא רק מעלה שמגיעים אליה, אלא עבודה מתמדת.
אני עסוק בחיפוש מתמיד אחר ה'.
לא רק בשאלת מציאותו אלא גם בשאלה מה הוא מבקש ממני, מה הוא נותן לי,לנו? איך הוא מנהיג את עולמו? איך הוא מצפה שאנחנו ננהיג את עולמו?
החיפוש הזה הוא מתמיד.
נכון הוא לא תמיד פשוט ולא תמיד מלא בשמחה, לעיתים יש בו תקלות ומכשולים, נסיונות שצריך לעבור ואתגרים שצריך לעמוד בהם.
דוד המלך אומר בתהילים " ישמח לב מבקשי ה'" - לא מוצאי ה'.
יש בחיפוש, בבירור דרגה אחרי דרגה גם תחושת סיפוק גדולה, גם שמחה גדולה והתעלות גדולה.
מספרים על הרבי מקוצק שכאשר היהי ילד נשאל איפה נמצא אלוקים. הסתכל הרבי-הקטן בתמיהה ואמר "מה זאת אומרת?! איפה שנותנים לו להכנס..."
בהצלחה בחיפוש...
אור
צוות ישיבת צפת
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם