שאלה
ב"ה ית' בר"ה
שלום.
רציתי לשאול אם המצוות הינן בגדר חובה או שמא בגדר המלצות לחיים טובים וכו'.
כי המצוות הרי זה מלשון ציווי, דבר שהוא חובה. אז למה יש אנשים שלא מקיימים את החובה הזאת?
אני מרגישה סוג של "פראיירית" שאני זו שצריכה לקיים את החובות האלו, ואילו לעומתי החילוניים לא מקיימים את המצוות, הם אנשים חופשיים, עושים מה שברצונם.
אז זה מביא אותי להבנה שהמצוות הן בגדר המלצות. מי שרוצה יקיים ומי שלא לא. כי ככה זה בשטח. ככה הם פני הדברים.
אשמח לתשובה
תודה וחג שמחה
תשובה
שלום
המצוות הם ציוויים וחובה ויחד עם זה גם זכות גדולה כשם שהורים מצווים על ילדיהם ללכת לבית הספר וזוהי חובה שיש בה זכות גדולה אמנם מי שהוריו לא שולחים אותו ללמוד נראה כחופשי לעשות כרצונו אבל בטווח הארוך התוצאה היא שהוא יהפוך לתלותי ולנטל על עצמו ועל החברה וכמובן שמי שרואה את הילד הזה מחוץ לבית הספר לא אמור לקנא בו אלא לרחם עליו ולנסות לעזור לו..
וכן אמרו חכמים שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה שמתוך שהאדם קשור לקב"ה הוא משתחרר מהשיעבוד לכל המציאות הגשמית וכן כתב רבי יהודה הלוי
"עבדי זמן עבדי עבדים המה,
עבד ה' הוא לבדו חפשי,
על כן בבקש כל אנוש חלקו
חלקי ה' אמרה נפשי. "
וכן הסביר מרן הרב קוק זצ"ל שיש בן חורין שרוחו רוח של עבד, ויש עבד שרוחו מלאה חירות;
הנאמן לעצמיותו - בן חורין הוא, ומי שכל חייו הם רק במה שטוב ויפה בעיני אחרים - הוא עבד.
ולהלן הסברו (עולת ראיה ח"ב עמ' רמה): "ההבדל שבין העבד לבן-החורין איננו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו הוא מלא חרות,ולהיפך - בן-חורין שרוחו הוא רוח של עבד. החירות הצביונית היא אותו הרוח הנישאה שהאדם וכן העם בכלל מתרומם על ידה להיות נאמן להעצמיות הפנימית שלו, להתכונה הנפשית של צלם אלוקים אשר בקרבו, ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שווים את ערכם. מה שאין כן בעל הרוח של העבדות, שלעולם אין תוכן חייו והרגשתו מאירים בתכונתו הנפשית העצמית, כי אם במה שהוא טוב ויפה אצל האחר השולט עליו איזו שליטה שהיא".
כדאי שתקדישי זמן ללימוד אמונה וכך תביני טוב יותר את תפקיד חיי התורה והמצוות
http://www.yeshiva.org.il/midrash/Hmidrash.aspx?cat=606
בהצלחה אייל משה