שאלה
ככל הידוע לי, בתקופת המקרא {מתקופת יהושע עד תקופת עזרא ונחמיה} קיום המצוות לא היה נחלת הכלל אלא נחלת המלוכה והכהונה אם בכלל. {לא מסופר לנו על קיום מצוות לאורך כל תקופת המקרא חוץ מכמה דוגמאות בודדות, ובנחמיה ח' כשהעם חוגג את חג הסוכות מסופר שהם לא קיימו את החג מימי יהושע}. שאלתי היא האם דבר זה מוכח, ואם כן מדוע הם לא קיימו את המצוות? האם אפשר להניח שבתקופה האלילית "ציפיית התורה" מהציבור הייתה לא לעבוד ע"ז בלבד וקיום המצוות הלכה למעשה הוא שלב נוסף בהתפתחות התרבות הדתית של עם ישראל ?ואם לא, אז מדוע אנחנו לא קוראים על נביאים שמוכיחים את העם על אי קיום מצוות אלא עיקר התוכחה היא על ע"ז {מלבד כמה פס' בעמוס}
תשובה
שלום וברכה
איני מבין על בסיס מה ההנחה שהכלל לא קיים את המצוות.
איזה צהר יש לנו לחיי הכלל כדי לדעת האם הוא קיים אם לאוו ? איך אפשר לקבוע דבר כזה בכלל ?
העובדה שלא מסופר על קיום מצוות אינה מעידה דבר. לא זה הנושא שהתנ"ך עוסק בו.
במקומות שונים מדובר דווקא על קיום מצוות, כגון במגילת רות, אולם גם זו עדות זעירה ולא משמעותית בצורה הרחבה.
כיוון שבמסורת שלנו אין קביעה כזו שלא היה קיום מצוות, ואין לנו סיבה להניח את הדבר, ובעיקר לאור העובדה שאין שום סיבה שבעולם שלא יקיימו את התורה – מדוע אפוא להניח את הדבר הזה ?
תוכחות הנביאים על עניינים שונים דווקא מבוארת היטב בכוזרי:
" (מח) אמר החבר: אלה וכל הדומים להם הם החקים השכליים אך הללו אינם כי אם הצעות והקדמות לתורה האלוהית הקודמות לה בטבע ובזמן אשר בלעדיהן לא תתכן כל הנהגה בכל חברה מחברות בני אדם עד כי גם חברת שודדים לא יתכן שלא תקבל שלטון הצדק בדברים שבינם לבין עצמם בלא זה לא תתמיד חברותם רק כאשר המרו בני ישראל עד שהתחילו להקל במצוות השכליות ובדרכי ההתנהגות אשר אין כל חברה יכולה להתקים בלעדיהן כאשר לא יוכל היחיד להתקים בלא ספוק צרכיו הטבעיים מאכל ומשתה ותנועה ומנוחה ושנה ויקיצה ועם זה החזיקו עוד בעבודת הקרבנות ובדומות לה מן המצוות האלוהיות השמעיות הודיעם האלוה כי הוא היה מסתפק בפחות מזה באמרו להם מי יתן ושמרתם את המצוות אשר החברה הפחותה והשפלה ביותר מקבלת עליהם והן הצדק וההטבה לזולת וההודאה לאלוה על חסדו כי התורה האלוהית לא תשלם כי אם לאחר שלמות החקה החברתית והשכלית ובחקה זו כבר נכללו מעשי הצדק וההודאה על חסד האלוה ואיש החסר כל אלה מה לו כי יביא קרבנות או יקים מצוות השבת והמילה ודומיהן אשר השכל אינו מחיבן ואף לא דוחן הלא הן המצוות שנתיחדו בהן ישראל כתוספת על המצוות השכליות ועל ידן הגיעה אליהם מעלת הענין האלוהי והם לא ידעו טעמן כמו שלא נודע להם איך קרה הדבר כי שכן בתוכם כבוד ה' ואיך היתה אש ה' אוכלת קרבנותיהם איככה שמעו את דבר ה' ואיך ארע להם כל אשר ארע להם מן הדברים אשר השכל היה מסרב להודות באמתותם לולא ראות העין והמעמד אשר אין להכחישם על זה ועל כיוצא בזה נאמר להם ומה ה' דורש ממך ועלותיכם ספו על זבחיכם ועוד אמירות הדומות לאלה אולם איך יתכן הדבר כי בהסתפק האדם הישראלי בעשות משפט ואהבת חסד ובעזבו מצוות מילה ושבת ומצות הפסח ושאר המצוות יגיע לידי שלמות".
מעבר לכך, הנביאים דיברו למשל הרבה מאוד על שבת, וזו בוודאי מצווה.
כל טוב