קושי מפרידות

שלום וברכה

אין לי יתרון על אף אחד בשאלות מעין אלה. יש אנשי מקצוע שבוודאי מתמודדים עם הנושא, ומה שיש לי הוא בדיוק כמו כל אדם אחר.


אוכל לומר רק דבר אחד במישור העקרוני: עם קשיים נפשיים מתמודדים בשתי דרכים במקביל. צד אחד הוא אכן הצד הנפשי; המסלול השני הוא המסלול התודעתי, לאמור: אנו מאמינים כי יש גם לשכלו של אדם השפעה ניכרת על דמותו ועצמיותו, ולא לחינם ציוותה התורה גם את "חובות הלבבות". בשל כך, הדבר הנכון לעשות הוא גם בירור שכלי, לאמור: לדבר עם עצמך על הנושא, לומר שזה דרכו של עולם, ושכל פרידה עשויה להיות פתיחה חדשה, ולהכיר את המחזוריות שבעולם ואת הטבע העולמי שלא כל דבר יציב וקבוע בו, אלא להפך: פגישות ופרידות. לא זו בלבד, אלא שלעתים טוב לנו להיפרד ממה שלא מתאים לנו, וכן הלאה.
בעולם תודעתי כזה אפשר שיהיה לך יותר קל להתמודד עם התחושות האלה.


כל טוב ובהצלחה