שאלה
שלום, אני בת 18, בחורה דתיה, מקפידה בעזרת ה' על מצוות..
לעיתים קרובות אני שוכחת להמתין בין בשר לחלב, למרות שאני ממש משתדלת קורה שאני קונה מתוך שיחכה משהו חלבי ובאמצע האכילה אני נזכרת שאני בשרית, זה מאוד קשה להפסיק באמצע ולא לאכול את מה שקניתי כי זה מפתה מאוד!! (למשל אם אני קונה אייס קפה או פיצה.. דברים טעימים שלא כייף להפסיק באמצע האכילה או לחילופין חבל על הכסף..) ואז מה שקורה: או שלפעמים אני מצליחה לנצח את היצר או שלרוב אני מחליטה שאני אחכה עוד איזה חצי שעה ואז אני ממשיכה לאכול..אפילו שעברו רק איזה 3 או 4 שעות.. אגב- לפי מנהג משפחה אנחנו מחכים 6 שעות!! זה המון!!
מתוך ההקדמה הארוכה הזאת יש לי כמה שאלות:
1) איך אני יכולה לנצח את היצר הזה או בכלל למנוע אותו מלכתחילה (למשל: חשבתי אולי לשים לעצמי צמיד אדום כל פעם שאני אוכלת בשרי, אבל אני מתארת לעצמי שאני אשכח לשים את הצמיד או שאני אשכח את הצמיד שעליי...)
2) האם זה חמור כ"כ שאני לא אמתין לפני מנהג משפחתי?
3) מה השעות המינימליות שאני חייבת לחכות בין בשר לחלב?
והשאלה הגדולה מכל:
4) זה כ"כ לא פייר שההמתנה של 6 שעות כביכול נכפתה עליי בלי שאני ארצה בכלל לחכות את השעות הארוכות האלה, שיש בכלל מנהגים של 3 שעות או אפילו שעה!!! (זה אומר שהקיבות של האשכנזים שונות משל הספרדים??? או שמא של ההולנדים!!) הרי על פי ההלכה אסור להוריד שעות אפשר רק להחמיר.. אז, יוצא מזה שנולדתי למשפחה שמחכה 6 שעות ואפילו אין לי מה לעשות בנידון! האם יש איזשהו שלב או גיל בחיים שאפשר לשנות את שעות ההמתנה (חוץ מחתונה, שאז עושים לפי הבעל..)?
(עוד ההערה קטנה: אני יודעת שאבא שלי פעם המתין לפי מנהג קודם 4 שעות ואז הוא החליט להחמיר ל6 שעות.)
מקווה שיש איזה דרך מוצא...
תודה מראש
יומטוב
תשובה
שלום וברכה
תזכי למצוות על הקפדתך במצוות,
ראשית נראה לי שעיקר הקושי הוא אמוני, ואכן יש קושי אישי כאשר אתה יודע שהשני, יהודי כמוך, נוהג אחרת ובלשונך 'וכי יש להם קיבה אחרת'. אני בטוח שאם האיסור היה נראה בעיניך חמור ביותר כמו 'אכילת בשר טרף' היית מצליחה לעמוד בו, ואם פעם היו אומרים לך שמותר לך בהלכה לאכול הייתי בוחרת לצום או להקיא – כי כך חונכת, ובצדק.
יראת שמים
יראת שמים נמדדת כאשר קשה. אמנם אנו שואפים שלא יהיה קשה, ולא רק בגלל שאנו רוצים 'חיים קלים' אלא בעיקר כי אנו רוצים "לראות עם הקב"ה עין בעין", דהיינו את אשר הקב"ה אוהב אני משתדל ל'אהוב' ואת מה שהוא 'לא אוהב' אני משתדל שידחה גם אותי.
גם לגבי בזבוז הכסף שכבר קנית – אני שואל למה את מתכוונת בכל יום בקריאת שמע במילים "בכל מאדך" – הפירוש הפשוט אליו צריך לכוון הוא שכל כספך ורכושך הם כלים לעבודת ה' ותתן אותו לקיים מצוותיו. [בעצם כל רכושך ממנו]
יסודות בדיני המתנה מבשר לחלב
היחס לכל הלכה תלוי גם במזל וזכו דיני הרחקות בין בשר לחלב ליחס של כבוד בעם ישראל.
בגמרא מתקיים דיון בו מר עוקבא, אחד האמוראים שהלכה נפסקה כמותו, אומר שהוא 'חומץ בן יין לגבי אביו'. אביו המתין מבשר לחלב 24 שעות והוא רק ממתין מארוחה לארוחה – וכך הלכה. השאלה למה התכוון מר עוקבא בדבריו ? האם הוא הורה להמתין בין הארוחות, או שהוא הגדיר זמן בסדרי חיים במקום בשעות, וכך הבינו אותו רוב חכמי ישראל שזו הגדרת זמן [בדומה האם הגומל נאמר אחרי הליכה במדבר של מרחק מסוים או של זמן מסוים של שהייה במדבר], נוספו לזה גם שני טעמים נוספים [טעם למצוה אינו הסיבה לקיומה אלא רק ניסיון להסביר בשכלנו מצוות אלוקיות ולכן אם הטעם אינו נכון או לא משפיע על קיום המצוה, כמו שבמאכל הטעם אינו בונה את הגוף אלא רק את החשק לאכול את האוכל]. טעם אחד זה שהבשר נשאר בין השינים כ 6 שעות וטעם שני שעיכול הבשר לוקח כ – 6 שעות.
העברה הדין לשעות
כיון שבימיהם היו אוכלים שתי ארוחות ביום בהפרש של כ 6 שעות – נראה לרוב הפוסקים שלכך התכוון מר עוקבא בגמרא וכך נוצר הדין של 6 שעות. יש הסוברים שמרחק הזמן בין ארוחה לארוחה הוא כשעה, כיון שכך הארוחות אינן צמודות, יתכן שדין זה מקורו בארצות בהם רגילים לאכול בשבת סעודה שלישית כשעה אחרי תום סעודה שניה בגלל קוצר הזמן בשבתות החורף באותם ארצות.
אביך כנראה למד שלדעת רוב הפוסקים הדין של 3/4 שעות הוא בטעות ובלשונם: כל מי שיש בו 'ריח תורה' לא יקל וינהג במנהג של 6 שעות.
לסיכום
1. כדאי לא לחפש 'קולות' בחיים, זה מרחיק מיראת שמים.
2. עליך לנהוג על פי בית אביך ובהמשך לפי בית בעלך שגם ינהג כך בעזרת השם.
3. במקומות דחק ניתן להקל : כגון באולפנא לגבי זמני הארוחות – על פי שיקול ראש האולפנא, בבית חולים בזמן לידה, בשירות צבאי וכד' ניתן להקל בודאי לפי מנהג אביך המקורי ואם צריך אז גם יותר מכך.
בהצלחה דוד לוי
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם