שאלה
שלום! קוראים לי יעל ואני בכיתה יב'.
אני מאז ומעולם דתיה ולרגע לא חשבתי לעזוב את הדת אבל אני נמצאת במצב שקצת מקשה עליי לראות את הדת על הצד החיובי שלה. מה שגורם לזה זה לא תמיד משהו ספציפי אלא הרבה דברים קטנים שמעמיסים לאט לאט על הנפש ופשוט לא נותנים לה להשתחרר. אם נתחיל מנקודת השבירה האמיתית זה היה בהתנתקות וירד עוד יותר בפינוי עמונה. יש שטוענים שבמקרים האלו היה אפשר להרגיש את הקב"ה בצורה משמעותית. אני לא הרגשתי אותו בצורה משמעותית אם בכלל. זה דבר שלא יכלתי להעלות על דעתי שיקרה וזה פחות או יותר הפך אותי לשבר כלי. יחד עם שני הדברים הגדולים האלה יש גם את הפחד המתמיד משנת השירות שתבוא בעוד מספר חודשים. אני לא חושבת שאי פעם פחדתי ממשהו כל כך... ובכלל אני לא חושבת שהחיים נוטים להראות עצמם יפים ואולי אפילו נוטים להראות עצמם שליליים. אני לא רואה עם הדברים האלו איזו שהיא נקודת מוצא לאמונה אמיתית, תמימה וכנה. קשה לי לראות כל כך הרבה סבל של ציבור וסבל אישי שלי ולהמשיך באותה הדרך.
אני אשמח אם תוכלו לתת לי איזו שהיא נקודה להתחיל ממנה...
תודה, יעל!
תשובה
**
שלום יעל יקרה!
קראתי את שאלתך ותוך כדי הקריאה התרשמתי עמוקות מהכנות הגדולה, מהמודעות העצמית שיש לך לגבי קשיים ושאלות שלך, ומהחתירה הגדולה לאמת שממש מורגשת בשאלתך.
לפני שאנסה לענות באופן ישיר לשאלתך, חשוב לי להקדים ולומר שדרך עיניי שאלותייך הן לגיטימיות ומובנות, ואני כל כך מבינה ומקבלת אותן! ואני מעריכה אותך על כך שאת מעזה ושואלת, וכל דבריי שאכתוב לא נאמרים בביקורת אלא מתוך רצון לרדת לעומק דעתך ולעזור עד כמה שאוכל.
פתחת ואמרת שאת מאז ומעולם דתיה, ולרגע לא העלת בדעתך לעזוב את הדת- אבל באיזשהו מקום בתוך תוכך מנקרת שאלה מאוד גדולה, שגורמת לך לשאול את עצמך אם את חיה את החיים הנכונים...
תקני אותי אם אני טועה, אך נדמה לי שיש לך קושי עם הדרך שבה הקב"ה מנהיג את עולמו.
דרך עינייך העולם בו אנו חיים הוא לא עולם כל כך טוב ונעים, אולי אפילו ההפך-
חיים מלאי קשיים ואכזבות, ההתנתקות, עמונה ועוד...
ואם החיים חשפו בפנינו כזה קושי אז בוודאי שמתעורר בנו פחד גדול מהעתיד, ועולות השאלות:
מה יהיה עם שנה הבאה?
איך אשרוד ואסתדר בשירות לאומי?
אני ממש יכולה להבין את החששות האלו...
וכאן אנחנו שוב חוזרים לשאלה הראשונית- באיזו מן הדרך הקב"ה בחר להנהיג את עולמו? למה עם כל כך הרבה קושי? ואיך באמת מצפים שתתפתח בנו אמונה, תקווה ורצון לטוב אם כך העולם נראה?!
מכיוון שנדמה לי שהקושי מתחיל בנקודה הזו, אשתדל לגעת בנקודה הזו.
גם לי לא הכול ברור בדרך הנהגת הקב"ה בעולמו, ולעיתים מתעוררת בי השאלה- למה? למה כך? למה בדרך הזו?
יעל יקרה, העולם שלנו הוא עולם מורכב, עולם שאין בו טוב ורע באופן מוחלט, עולם שהבחירות בו לא ברורות. כרגע מציאות החיים שאנו חיים בה, היא מציאות בה טוב ורע משמשים בערבוביה, זה עולם של דילמות, קונפליקטים, קשיים ובעיקר בחירה חופשית!
הקב"ה נטע בנו הרבה כוחות טובים וחזקים, והוא מאמין ביכולתנו להוסיף טוב בעולם הזה ולהגדיל את שמו ומתוך כך להביא את הגאולה השלימה בקרוב.
הקב"ה שם אותנו מלכתחילה בעולם הזה ולא בעולם הבא שהוא עולם שבאמת יש בו אך ורק טוב ברור ונגלה לעין, כנראה (לא כנראה, בטוח!) שרק בעולם כזה מהסוג בו אנו חיים אנו יכולים לממש את עצמנו ולמלא את תפקידנו עם כל הקושי הכרוך בכך.
אני מרגישה שאני עונה לך, ותוך כדי אני בעצם מדברת עם עצמי...
זה מאוד קשה להאמין ולהרגיש בזה, אבל האמת היא שהקב"ה הוא הטוב המוחלט וכל מה שהוא עושה הוא מתוך חתירה אל הטוב.
לנו, פה בעוה"ז לא תמיד קל לראות ולהרגיש את זה, ומותר לנו גם להרגיש שקשה ולא פשוט, אבל צריך להשתדל לחדד את הידיעה שבעצם ה´ הוא טוב, והעולם הזה מכיל בתוכו הרבה טוב, ותפקידנו הוא לגלות זאת, ואם זה תפקידנו משמע שגם יש בכוחנו לעשות זאת.
השתדלי לחזק בתוכך את הידיעה הזו ומתוך כך לפעול.
אני יודעת שזה לא פשוט, וזו משימת חיים של כולנו... אך מהידיעה הזו מקבלים הרבה כוח, ומצליחים לראות טוב ולהרגיש טוב.
חשוב מאוד ללמוד כדי לחזק את הידיעה הזו, אם יש לך חברה/ מדריכה/מורה/דמות אחרת שנראה לך תתאים ללימוד בחברותא בנושאים אמוניים אלו, זה יכול ממש להועיל, ביחד תשאלו, תלמדו ותדונו על הדברים, ותקבלו כוח אחת מן השניה.
דרך נוספת היא לעשות חסד, חשבי על תחום מסוים או כמה תחומים, בהם את חושבת שיש לך את הכוח לפעול בדרכך הטובה והמיוחדת (ואני סמוכה ובטוחה שיש יותר מתחום אחד כזה...), ונסי לשלב אותו במקביל ללימודים ושאר עיסוקייך, נתינה אמיתית גורמת לנו לראות את הטוב שבעולמנו, ואת הטוב שבעצמנו בע"ה.
בהצלחה!
אשמח מאוד לשמוע דעתך!
מור.
morselaa@walla.com