שאלה
שמי דניאל ואני בעל תשובה ובחור ישיבה אורטודוקסי במונסי.
אני מייצג לפניכם רשימה של ספקות בספר הזוהר, אם תוכלו לענות לי על כול אחד אני יחזור להאמין בקבלה (למה אני אומר קבלה ולא זוהר? בגלל שכמעט כול הקלבה, כולל את תורת האריז"ל היא מבובססת על הזוהר). לא שהאמונה בזוהר עושה לי נפקא מינה, אני עדיין הולך לפי המרא דאתרא מרן שולחן ערוך אפילו אם פסק לפי הזוהר.
א) ספר הזוהר נכתב בארמית. ככל הנראה המחבר רצה לשוות לחיבורו חזות חז"לית ולכן הוא חיברו בארמית. דא עקא, שחכמים בימי רשב"י לא דיברו כלל ארמית אלא עברית משנאית. הארמית דוברה על ידי הדיוטות [סנהדרין כא, ב], וגם זה רק שני דורות לאחר רשב"י.
ב) גם אם דוברה ארמית אצל כמה מהתנאים, הארמית ששימשה בפיהם הייתה ארמית גלילית, כזו הדומה ללשון התלמוד הירושלמי או מדרש רבה. הלשון של ספר הזוהר בלולה בארמית מזרחית, סורית, ארמית מקראית ושפת התרגומים – אונקולוס והירושלמי. זו לא הארמית שדברו בה בארץ ישראל.
ג) הארמית של מחבר הזוהר היא ארמית עילגת. ניכר שהמחבר לא דיבר בה באופן טבעי ויש בה שיבושים רבים מדי, וגם חוסר עקביות מבחינות מורפולוגית, סמנטית ותחבירית. לא פעם המחבר אפילו המציא מילים שלא קיימות בשום שפה.
ד) כלל הלכתי מתקופת הפרושים קבע:"דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב" [גיטין ס, ב], עד כדי כך שאמרו חכמים: "כותבי הלכות כשורפי התורה והלמד מהן אינו נוטל שכר" [תמורה יד, ב. לפי גרסת רש"י]. ודוק: דברים אלו נאמרו על הלכות שאין להן דבר עם סודות התורה. הלכות פשוטות של חיי המעשה, ובכל זאת אסור לכותבן.
כשראה רבי יהודה הנשיא שהדור מתמעט ושישראל יוצאים לגלות, הוא חשש שמא תשתכח תורה מישראל וחיבר את משנתו, משום עת לעשות להק הפרו תורתך [ראה: ירושלמי קידושין סד, ב; בבלי: יבמות מא, א. ואמוראי בבלי: רבה בר אבוה כתובות צה, ב; רבה יבמות סד, ב; רב יוסף יבמות יא, ב, וכן מהערות בתלמודים: בבא מציעא פו, א; ביצה ב, ב; שבועות ד, א; בבלי: חגיגה פ"א; והקדמת רמב"ם ליד החזקה]. אלא מאי? רבי יהודה הנשיא תמצת רק הלכות שנשנו בבתי המדרש, וגם זה בתכלית הקיצור. כעת, רשב"י חי דור לפני רבי יהודה, ולא יעלה על הדעת שדור לפניו הועלו על הכתב דברים שבעל פה בהיקף כל כך גדול, קל וחומר לא כשמדובר בסתרי תורה [וראה משנה חגיגה פרק ב].