שאלה
שלום,
מתוך לימוד בסימן מ"ו בש"ע ובכלל את הנושא הזה לפרטיו, היה לי קשה:
בגמרא מופיע שיש לומר את כל הברכות ורק בסוף לטול ידים והראשונים קופצים ואומרים שיש בעיה של נקיות ידיים.
ותמיתי - וכי בזמן הגמרא לא הייתה בעיה כזו? קשה לי מאוד. אשמח לתשובה יעילה.
תשובה
ניתן להציע מספר תשובות:
א. הראשונים לא מוסיפים דין חדש על גבי המופיע בגמרא, אלא טוענים שלזה התכוונה הגמרא, אלא שלא פרשה את נטילת הידיים הראשונה מסיבות שונות.
ב. ייתכן ולפנינו מחלוקת סמויה בין הראשונים לגמרא, הגמרא השמיטה את נטילת הידיים הראשונה כיוון שסברה שאין כאן בעיה של נקיות ידיים: או כיוון שהשינה לא מפקיעה את הידיים מנקיותם (דבר פחות סביר, ואף נסתר מסוגיות, אם אני לא טועה)* או מכיוון שלדעת הסוגיה כאן אין צורך בנקיות ידיים לברכות אלא רק לתפילה, ולפיכך תיקנה נטילה בסוף, לקראת התפילה.
ג. אפשר גם לטעון לשינוי במציאות באופנים שונים, אך טענות כאלו אינן יוצאות מגדר השערות בלבד, וקשה להוכיחן.
מקווה שסייעתי במשהו.
עקיבא