שאלה
מה דעתכם על חוברת השבת שפוזרה בבתי הכנסת (מושקעת על ניר כרומו יפה כ-10 דפים) והמזמינה את ציבור החילכאים של, רוקים/ות, חשוכי ילדים חרשים ופסחים. רצ"פ המכתב שכתבתי לחוברת "מצב הרוח" (של שאול יהלום) אשר פרסמה דף שלם בחוברת שלה
אני מבין היטב רצון המערכת-(הנהלת העמותה?) בפרסמה על עמוד שלם את המודעה על תיקון השופרות שיערך בעמוקה. וכן המודעה בקצרה על השלמת ההכנות. זה מכניס כסף לא רע לעיתון.
אבל רבותי, הרי מדובר כאן בעבודה זרה נטו. על אף השתתפות רבנים ומקובלים ועוד כלי שרת במתחם הקבר.
יש לאו מפורש לא לדרוש את המתים. אז איך זה הפך בהמלצת רבנים למצוות עשה של ביקור בקברים והפיכתם למקומות של חינגות ועשית כסף ע"י שרלטנים שונים ע"ח אנשים מסכנים עם בעיות שונות.
מסיבה זו לא נמסר בתורה מקום קבורתו של משה רבינו ע"ה. וראה מה כתב יהודי גדול באותו נושא
"ולא ידע איש את קבורתו"
היטיב לתאר משמעות פסקה זו ישעיהו ליבוביץ שכתב: - על זה כבר עמדו המפרשים חדשים גם ישנים, שהקדוש ברוך-הוא עשה לישראל חסד גדול בכך שהעלים מאיתנו את קברו של משה-רבנו, שהרי אילו היה מקום קבורתו ידוע ומפורסם, אין ספק שהיה הופך מקום קדוש לאתר עלייה לרגל. כל אותה אלילות של פולחן הקברים הידוע מאז ימות עולם, מאז מצרים הקדומה ואתריה שנשתמרו עד עצם היום הזה, אמונה אלילית שדבקה כספחת גם בעולמה של היהדות, בהפיכתם הסיטונית של קברי צדיקים למקומות קדושים, היו מקבלות ממדים שאין לשערם, אילו אפשר היה להחילן על קבר משה. אנו יודעים על אישים מקראיים אחרים, שהפכו תקלה על ידי כך שהמציאו להם קברים, וכל זאת באמתלה של דתיות, כדי שאפשר יהיה לעלות אליהם בבחינת 'לדרוש אל המתים', דבר הנימנה בין מכלול איסורי התורה *(דברים י"ח/11), הרואה בכל אלה משום תועבות הגויים שאין ללמוד ממעשיהם ומינהגיהם". תקלה זו היוצאת מתחת לידיהם של כאלה שלמעשה אינם מאמינים בה' אמונה טהורה, אלא הם בעלי נטייה להאמין בסגולות ואמונות תפלות וטפלות, אודות כוחם של מתים להשפיע ולגרום לשינויים במציאות הטבעית. זיוף אשר כזה אי אפשר לעשות לגבי משה-רבנו, והדבר נותר בגדר נמנע... זכה משה-רבנו אוהבם של ישראל, שלא חל בו אותו פיחות אשר חל על גדולי ישראל ו'קדושים' אחרים, שנעשו בעולמה של היהדות אובייקטים של גישה אלילית...".
כמה משפטים מוזרים בחוברת שהודפסה על ניר כרומו והופצה בבתי ה
תשובה
שלום וברכה
אני לא חש בנוח לכתוב את כל מה שאני חושב על הדברים האלה. אף שאסור לנו להתעלם מדברי חז"ל על כלב שהלך להשתטח על קברי צדיקים.
במקום לכתוב התייחסות ישירה לדברים, אשלח דברים שכתבתי לפני זמן רב בדפי פרשת שבוע על נושאים אלה, ואתה תבין את עמדתי.
כל טוב
...לכאורה מדובר בעיסקה לא רעה שעושים אנשי עסקים:
מה בסך הכל הם נדרשים לעשות ? הם נוסעים לחוץ לארץ להשתטח על קברי צדיק, ואף עושים זאת עם רב חשוב. נסיעה זו אינה מחייבת אותם דבר: לא בשינוי נאמנותם להלכה האישית, ולא בניהול עסקיהם על יסודות הצדקה והמשפט; הם תורמים לחצרו של רב צדיק סכום מסוים של כסף; הם נאלצים לסבול טיסה לכמה שעות ולומר כמה דברי תפילה. זה הכל.
וראו מה הם מקבלים בתמורה: הם מקבלים ייעוץ א-לוהי והכרעה בעניני עסקיהם; הם מקבלים תחושה עמוקה של התקשרות לאמונה, שהלוא הם אמרו דברי תפילה על קברי צדיקים; הם זוכים לפרסום חינם בשל הנסיעה המתוקשרת לקברי צדיקים; תדמיתם הציבורית מקבלת נופך מסוים של מסתוריות ואזוטריות שלא הזיקה לאיש מעולם אם היא לא הייתה חזקה מידי; הם מצליחים לגרום לכך שהא-לוהים עובד כביכול אצלם, ומעתה והלאה דרכם העסקית סלולה לפניהם. לא כדאי ?
כך נתפשת היום אפוא האמונה. סוג מסוים של עיסקה, שאינה מחייבת אלא הליכה לקבר צדיק בלווי רב, תרומת כסף, תחושה פנימית של משהו טמיר ונעלם, תקשורת-תרבות-עיתון ושלטון מעורבים זה בזה, והכל בעטיפה של אמונה, מיסטיקה וסוד.
האם לא זו ההגדרה של עבודה זרה ?
ובפעם אחרת:
שלום וברכה
א. ההלכה אינה מכירה בהליכה לקברות צדיקים, זולת בערב ראש חודש ניסן, וגם אז מדובר בהלכה הבאה מעולמה של הקבלה, שהיא מחייבת את הנוהגים באורחות הקבלה. הרעיון של הליכה לקברים מופיע כבר במדרש על כלב שעלה לחברון, וממנו הוא נשאב למקומות אחרים. הרוצים לעלות יכולים לעלות, ובלבד שלא ישגו בשיבושים חמורים, כמו בדרישה אל המתים, או בהתייחסות לקבר כמקום קדוש (אין מקום קדוש במובן האמיתי זולתי ירושלים). מובן כי עדיף שהתפילות תאמרנה בירושלים סביב הר הבית.
ב. ללכת לקבל ברכה זה טוב מאוד, ואפילו ברכת הדיוט היא טובה. עצה טובה בוודאי שטוב לשמוע מתלמיד חכם. הליכה כדי לקבל ייעוץ על ידי תאריכים, שמות, תווי פנים, כוחות סגוליים וכדו' הם מנוגדים באופן מוחלט להלכה.
כל טוב