שאלה
שלום רב,
שאלתי קשורה למנהג הנפוץ- עלייה לקברי צדיקים.
אני מאוד מכבדת מינהג זה ואף יוצא לי מדי פעם לבקר בקברי צדיקים,
אך תהיתי האם ישנה מצווה מיוחדת לכך בתורה? האם יש עניין או משמעות הלכתית לעלייה לקבר?
שאלה נוספת- אני יודעת כי בעבר קמו תנועות התנגדות לחסידות ואף הופנו האשמות חמורות כלפי החסידות שזוהי סוג של כפירה, ולמרות שאני מכבדת ומחבבת מאוד את דרכו של ר' נחמן מברסלב, אך האם אין בכך באמת "משום ע"ז" שהמונים נוהרים לקברו שבאומן מדי שנה?
תשובה
תיקון מיוחד במינו, הקשור לאמירת "תיקון הכללי", הבטיח רבי נחמן למי שיאמרם במקום קבורתו באומן. וזו הבטחתו בפני שני עדים שייחד לשם נתינת תוקף להכרזתו: "גם כי ימלאו ימיו, אזי אחר הסתלקותו, מי שיבוא על קיברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהילים הנ"ל ויתן פרוטה (כלומר אפילו מטבע קטן) לצדקה עבורו, אפילו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאוד מאוד, חס ושלום, אזי א ת א מ ץ ו א ש ת ד ל ל א ו ר ך ו ל ר ו ח ב ל ה ו ש י ע ו ו ל ת ק נ ו " (שיחות הר"ן קמ"א).
מלבד הבטחה מופלאה זו, עצם השהות בציון רבינו, הלימוד והתפילה שם, מעלתם נשגבה מאוד. "ודיבר הרבה מענין קיברו, וגילה דעתו כמה פעמים בכמה מיני לשונות, שיבואו על קיברו תמיד לומר תהילים על קיברו וללמוד שם ולהרבות שם בתפילה ותחנונים, ודיבר עם כמה אנשים מענין זה, ואמר שיהיה לו שעשועים ותענוג גדול מזה" (חיי מוהר"ן קס"ב). וללמוד את דברי תורתו שלו דווקא על קיברו - מועיל יותר, כמובא בספרים, שהאומר דבר שמועה מפי הצדיקים על קיברם - הם מתפללים עליו שם ומליצים טוב בעדו ("ספר חסידים", בן איש חי ועוד).
מקורות רבים בתלמוד ובספרי גדולי ישראל מדגישים את מעלת התפילה אצל קברי הצדיקים.
כותבת הגמרא בענין שנים עשר המרגלים שנכנסו לארץ (סוטה ל"ד) "ויעלו בנגב ויבוא עד חברון" (במדבר י"ג) ויבואו מבעי ליה (אם הפסוק מתחיל בלשון רבים: "ויעלו" היה צריך גם להמשיך בלשון רבים ולאמר "ויבואו". מדוע, אם כן, כותבת התורה "ויבוא" בלשון יחיד?) אמר רבא: מלמד, שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קיברי אבות (במערת המכפלה שבחברון). אמר להם: "אבות העולם, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים". רב מני השתטח על קבר אביו (תענית כ"ג), ורבי יהושע נשתטח על קיברי בית שמאי (חגיגה כ"ב).
ביאר מנהג זה המהרי"ל (והובא במשנה ברורה הלכות ראש השנה תקפ"א סימן ד' סעיף י"ז בבאר היטב) "בית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, ו מ ת ו ך כ ך ה ו א מ ק ו ם ק ד ו ש ו ט ה ו ר , ו ה ת פ י ל ה מ ק ו ב ל ת ב י ו ת ר ". וכן כתב "מגן האלף" : "זכות גדול הוא להשתטח על קברי הצדיקים וטוב ומועיל מאוד הדבר הזה, שעל ידי זה יכולים לזכות לתשובה שלמה ולהנצל מכל הצרות בגשמיות וברוחניות"!
הגדיל מכולם הגאון מוילנא שאמר: ע י ק ר ה ש ר א ת ה ש כ י נ ה ב ד ו ר ו ת י נ ו א ל ה - ב ק י ב ר י צ ד י ק י ם . (מובא ב"לשם" חלק ד' בשם הגר"א).
כל האמור, לאו דווקא בארץ ישראל, כי אם גם בחו"ל, כמובא ב"שדי חמד" (מערכת ארץ ישראל אות א') "מותר לצאת מארץ ישראל לחוץ לארץ להשתטח על קיברי צדיקים, מצד שהיא מצוה רבה".
לשם הבנת פנימיות מעלת ההשתטחות על קיברי צדיקים, נביא מדברי רבי נתן ב"ליקוטי הלכות":
"גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, והם מתקנים נשמות ישראל במיתתן יותר מבחייהן, ומכניעין הסטרא אחרא והקליפות הנאחזין בנשמות הנפולות בעוונותיהם. כי הצדיקים מכניעין ומבטלין אותם במיתתם יותר מבחייהם, בבחינת "ויהיו המתים אשר המית במותו רבים מאשר המית בחייו", שהצדיק האמת, מנהיג הדור האמיתי, ממית שונאי הקדושה והקליפות והסטרא אחרא במותו יותר מבחייו" (ליקוטי הלכות, הלכות נזיקין ג' סעיף ח').
"כי התיקון דייקא על ידי הגוף של הצדיק שנשאר בזה העולם" (הלכות מנחה סוף הלכה ז') כי "הצדיק, גם בעת מיתתו והסתלקותו ממש, אינו מסתלק מן העולם לגמרי חס ושלום. כי עדיין נשאר בהעלם חיות נפלא בתוך גופו הקדוש והנורא שהוא בחינת "הבלא דגרמי" ...כי "צדיקים במיתתן קרוין חיים" (ברכות י"ח) כמו שאמרו רבותינו ז"ל. כי גם אחר הסתלקותו מקושר ומיוחד בחינת חיות גופו בעצם חיות דקדושה ומקושר ומיוחד כל חיותו עד לעילא לעילא ואז הוא עוסק בתיקון נפשות ישראל י ו ת ר מבחייו, מחמת שאז עולה בכל פעם למדרגות גבוהות ונפלאות ונשגבות כל כך, עד שיכול לתקן הכל. וזה בחינת מעלת קיברי הצדיקים האמיתיים, כי שם, על קיברו, שורה השארת נפשו הקדושה, כמבואר בכיתבי האר"י ז"ל ...ועל ידי זה יכולין הכל להיתקן, שיש שפגמו כל כך, בפרט עתה בדורות הללו, שאי אפשר להם להיתקן, כי אם על ידי כח הצדיקים שוכני עפר, שעל ידי שבאים על קיבריהם הקדושים, על ידי זה גם הוא יכול להיתקן" (ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות הכשר כלים ד' סעיף ז').
"ובפרט מיתת הצדיקים שבחו"ל, שהכל הוא בבחינת התפילה בבחינת דין, שמוסרים נפשם שיקבר בחו"ל, ששם יניקת הסטרא אחרא, ונדמה להסטרא אחרא שהיא בולעת את הגוף הקדוש הזה, אבל זה הגוף הקדוש הוא בעל כח גדול מאוד ועומד להסטרא אחרא בצווארה, עד שמוכרחת על ידי זה להקיא הקאות הרבה מקירבה וביטנה, עד שיגמור הצדיק מה שהתחיל. ועל כן שם על קיברו יכול כל אחד להיתקן, אפילו הגרוע שבגרועים, כי שם עיקר הכח של תפילה בבחינת דין. ועל כן שם הכל יתקנו כראוי, כל מי שיזכה לבוא לשם בחייו, וזה בחינת העשרה מזמורי תהילים שאומרים שם, שהם בחינת העשרה מיני נגינה, שעל ידי זה מעורר ריח טוב אפילו בהגרוע שבגרועים שבישראל, ומתקן הכל על ידי זה" (ליקוטי הלכות, חול המועד ד' סעיף ט"ו).
"וכשבאין על קיברם ומשתטחין עליו, אזי ניכללין בנפש הצדיק הנכלל באור אין סוף, בחינת עולם הבא, בחינת כולו טוב, ועל ידי זה נ ת ב ט ל כ ל ה ר ע ו נ ת כ פ ר י ן כ ל ה ע ו ו נ ו ת " (אורח חיים ברכות הראיה הלכה ג' סעיף ט').
ידוע מה שאמר רבינו בענין גלגול הנשמה (חיי מוהר"ן תמ"ו) שאם יאמר האדם בהגיעו לעולם הבא: גימרו עימי (תיקון נשמתי) כאן בעולם הבא כרצונכם, רק שלא אשוב בגלגול לעולם הזה, יועיל לו שלא יתגלגל עוד להיות בסכנה עצומה בזה העולם (שאפשר בנקל להילכד בו ברשת החטאים ולאבד את עולמו חלילה). למרות האמור אמר רבי נתן, שאם היה יודע שכשיתגלגל לעולם יזכה להשתטח (אפילו פעם אחת) על ציון רבינו באומן, היה מרוצה ומוכן גם להתגלגל... (שיח שרפי קודש א' תצ"ו).
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם