שאלה
שלום הרב,
אני ניצבת בפני קונפליקט כבר כמה שנים ואיני מצליחה להכריע בעניין - זאת על אף שהשתדלתי לקרוא ספרים בנושא ולברר את העניין. אשמח אם הרב יוכל להבהיר לי את הדברים אחת ולתמיד -
תרבות הינה חלק בלתי נפרד מחיינו. אם בעולם המוזיקה, הספרות, התאטרון או הקולנוע. לא משנה אם זו תרבות יהודית או לא - תפקידה של התרבות - או לפחות תופעת לוואי מאוד בולטת שלה - הוא שהיא פונה אל הרגש שבאדם, מכניסה לחייו רגשות חזקים (ובדרך כלל, גם מלאכותיים).
ורציתי לדעת - מה דעת היהדות בנושא? האם אין בעיה בצריכת הרגש הזו? האם אין זה משחית את הנפש?
ומצד שני - האם חיי פרישות גמורה הם הנכונים??
או אם ננסה את דרך האמצע - איך נדע היכן עובר שביל הזהב? איך נדע כמה לצרוך, איך וכמה? האם יש מדד לדברים מעין אלו?
כולי תקווה שהרב יאיר לי את הנקודה הכל כך חשובה הזו.
תודה רבה על הסבלנות וחודש טוב!
תשובה
שלום לך.
קשה מאד להבהיר נקודות אלו ב"מברק" קצר, בכמה שורות, בכמה עשרות מילים.
הראי"ה קוק התייחס לשאלותייך, בהרבה מקומות בכתביו, את יכולה למצוא תשובות נפלאות ב"אורות הקדש".
לרגש תפקיד חשוב ביותר בחיינו. החשיבות שלו היא כשהוא מלביש את השכל. עוטף את השכל כמו בגד את הגוף. "משרת" אותו, ובעצם "מקבל את צורתו" של השכל.
הפרישות איננה דרך להמוני העם, אבל היא דרך מצויינת וטובה לבודדים, שירגישו שלמות ושמחה בדרך הפרישות, הרבה יותר מאשר הרבה אנשים חשים בדרך שבה הם חיים, ללא פרישות. (אורות הקודש)
קשה להגדיר מהי "דרך האמצע". כדאי להתייעץ עם חכמי מחשבה ומוסר המכירים אותך היטב היטב.