צריך וחייב

שלום רב,
לעצם המושג חובה מול מצווה במים אחרונים יש לבאר את העניין לסברות השונות המחייבות ליטול מים אחרונים.
הגמרא בעירובין י"ז במנותה את הפטורים במצוות במחנה אחד הפטורים הוא נטילת ידיים לסעודה, ועל זה אומרת הגמרא שאין פטור לנטילת מים אחרונים כיון שהסיבה לנטילתן היא הסכנה שבמלח סדומית. ולכן, נוקטת הגמרא בלשון חובה ולא מצווה,כדי לציין שאין כאן פטור של העוסק במצווה וכדומה, אלא הסיבה הבריאותית חמורה יותר מאיסור, סכנתא חמירא מאיסורא.
הזוהר בפרשת פקודי אומר כי הלשון חובה היא על מנת לציין שמים אלו באים על סיטרא דאחר בעוד ששמים ראשונים מצווה כי הם באים מסיטרא דקדושה. לכן, אין מברכים עליהם. כל עניין המים אחרונים על פי טעם הקבלה הוא להסיר את הרוח המסואבת הבאה על ידיו בעקבות האכילה. ויש להסביר ולומר כי כאשר אדם מתקשר לאכילה ולעולם של חומריות ויצר, ישנה פגיעה מסוימת ברוחניות שלו, נאחזת בו רוח הטומאה, אמנם רק בקצה אצבעותיו אבל קיימת ומים אחרונים מסלקים רוח זו.
לעניין הברכה, הגמרא בעירובין מביאה את הטעם של חובה שאין מברכים על המים כיון שהסיבה היא בריאותית. ולפי זה אין כאן מצווה אלא חובה בריאותית. שרצו לבטל, חילק רבינו תם בעניין זה עיין שם.
תוספות בשבת כ"ה מביאים את לשון הגמרא שנר בשבת חובה ומשמע ממנו שחובה אין בה כל כך מצווה.
בתוספות בחולין ק"ה הביאו מחלוקת האם חובה משמעו שקל יותר, או שמא חמור יותר עיי"ש מחלוקת בה"ג ור"ת.
ולענ"ד יש מקומות בהם צויין חובה לקולא ומקומות בהם צויין לחומרא וכל אחד כמשמעו.ויש עוד הרבה להאריך.

כל טוב,
חיים רטיג, ישיבת "בינות" רעננה

×

דברי תורה לפרשת השבוע

החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם

בהתחברות אני מסכים לתנאי שימוש ולמדיניות פרטיות

הרשם

✓ נרשמת בהצלחה