צרות, רוע ושריפות. איפה התקוה?

שואלת יקרה,

אני קוראת את השאלה שלך ובוכה איתך, אך גם שמחה – שמחה שלנוער שלנו אכפת כל כך. שאת יושבת בחנוכה ויודעת להסתכל ולראות גם מה עובר על עם-ישראל, ולכאוב את זה באמת. אם לא היה כואב לך כלל – הייתי דואגת!

ובעצם הדבר הכי נכון לעשות, הוא בדיוק מה שאת עושה – להתפלל אל ה' שיגאלנו באהבה, ללא ייסורים נוספים... להביט בנרות ולהתחנן לפני ה' יתברך שנזכה לחנוך את בית המקדש במהרה.

ואני קוראת את מה שאת כותבת, ובעצם אין פה שאלה שאת שואלת אותי. יש לך שאלה גדולה כלפי הקב"ה. את אמנם יודעת ומכירה תשובות לזה - אך הלב עדיין מדמם...
כי אכן. המצב לא פשוט.
ולי, באמת אין תשובות טובות יותר ממה שאת כבר כותבת - 'אתחלתא דגאולה'...

אבל אני רוצה לשתף אותך במשהו שלמדתי מיד לאחר הדלקת נר שני של חנוכה.
פתחתי את ספרו של הרב וולבה – "עלי שור", ושם הוא כותב על כך שבבית המקדש היו ניסים בכל יום* ובעצם במציאות הניסית ששררה בבית המקדש זה לא כזה עניין גדול ששמן של יום אחד הספיק לשמונה ימים – ועל מה בעצם אנו מודים?! על מסירות הנפש! הנרות הם רק להזכיר לנו שהיא קיימת...
כן. ממש ככה.
העניין הגדול של חנוכה הוא מסירות הנפש של עם-ישראל – להלחם מעטים כנגד רבים, לקרוא בשם ה', להדליק את המנורה גם אם הם לא יודעים איך היא תדלק מחר. לעשות – גם אם אין לנו מושג איך זה יעבוד.
וזה הכח שאנחנו צריכים לשאוב מתוך חנוכה. מסירות נפש לעשות את רצון ה' גם כשלא מבינים איך זה יעבוד. להדליק נרות אל מול החושך.
ולא סתם אומרים שנרות החנוכה פותחות לנו 'נתיב תפילה' ישיר אל הקב"ה – זה כיוון שהן מסמלים מסירות נפש גדולה, ומתוך מסירות נפש אפשר לבקש מאת ה'. לבקש לרחם על עם-ישראל. לבקש גאולה...

אני מאוד מבינה מדוע את בוכה. אם הייתי רוצה למנות את הצרות, הקשיים, חוסר הצדק – הייתי יכולה למלא דפים. למצוא 'מדוע זה מגיע לנו' יכול לדעתי כל אחד.
אבל היום, בימי החנוכה, אני רוצה לנסות דווקא להוסיף אור...
ר' נחמן כותב שאם אנו דנים אדם לכף זכות, אנחנו יכולים לגרום לכך שהוא ממש יחזור בתשובה רק בזכות זה**. ולכן אני חושבת שבזמן הזה אנו צריכים ללמד זכות על עם ישראל – על הפרטים ועל הכלל. ללמד זכות בליבנו, וללמד זכות לפני ה'...

והאמת שזה ממש לא קשה. אתן רק דוגמא ממש מימים אלו: יותר אנשים היו מוכנים לארח את אנשי אזור הכרמל מאשר אנשים היו צריכים להתארח. אנשים פתחו את ליבם וביתם כל כך בקלות.

לימוד זכות זה משהו שאנחנו צריכים ללמוד לעשות. וזה כמו שריר. בהתחלה זה קשה. בהתחלה זה נראה מאולץ. ולאט לאט זה נהיה טבעי, ולימוד הזכות נהיה עמוק יותר, אמיתי יותר. "ועל ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות (ליקוטי מוהר"ן, רפ"ב)
אך אני משאירה לך להכין עוד רשימה – לימוד זכות על עם ישראל. לימוד זכות אפילו על אנשים שעושים דברים קשים, לימוד זכות אפילו על מי שפגע בך...

לא, זה לא תמיד קל, זה דורש [מסירות נפש], אך הביטי בנרות החנוכה והתאזרי בכוחות גדולים והשתדלי, לאט לאט, ללמד זכות כמה שיותר.

ומתוך לימוד זכות מרבים באהבה . ועל כן אסיים בדבריו של הרב קוק (אורות הקודש ג'): אם נחרבנו ונחרב העולם עימנו בגלל שנאת חינם, נשוב ונבנה, ויבנה העולם איתנו באהבת חינם"


אני מצרפת לך עוד שני קישורים שאולי יוסיפו לך אור בתוך החושך:
למה לעם ישראל יש צרות http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=172410
עוד על לימוד זכות: https://www.kipa.co.il/ask/show/33069


שנזכה לגאולה שלימה במהרה,
חנוכה שמח.
חני, חברים מקשיבים.
haniten@gmail.com



__________
* עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש: • לא הפילה אישה מריח בשר הקודש • ולא הסריח בשר הקודש מעולם • ולא נראה זבוב בבית המטבחים • ולא ארע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים • ולא כבו הגשמים אש של עצי המערכה • ולא נצחה הרוח את עמוד העשן • ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים • עומדים צפופים ומשתחווים רווחים • ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם • ולא אמר אדם לחברו: צר לי המקום שאלין בירושלים
משנה, מסכת אבות פרק ה', משנה ד'.
** דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות , ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב, ודן אותו לכף זכות, על-ידי-זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה (ליקוטי מוהר"ן, רפ"ב)