שאלה
בס"ד
לגבי הצפירות: האם אין בזה צד של חוקות הגויים? ואם אין, אז מה תועיל הדקה (או השתיים בבוקר יום הזיכרון) שאתה בשקט ולא עושה כלום לנופלים או לנרצחי השואה? לא עדיף לומר תהלים או משניות מסכת מקוואות פרק ז', שיש בהם אותיות נשמה, במקום לא לעשות כלום?
העמידה הסתמית הזאת מזכירה לי כמה פעמים שחזרנו אשתי ואני מההורים שלי, ואבא שלי הסיע אותנו, וברדיו נשמע שירים ושערים, ששם אמרו שהם עושים דקה דומיה לפני המשחק לזכרו של איזה שחקן, או פעם אחרת שהקדישו את המשחק לזכרו של מישהו אחר, שלא מעניין אותי שמו... זה עוזר לנשמה שלהם כמו כוסות רוח למת.
האם אין בכוחה של הרבנות הראשית לתקן שבמקום צפירה (או לפחות בזמן הצפירה) ישמיעו ברדיו פרקי תהילים או משניות, ולאחר מכן תפילת אל מלא רחמים? ושבטקסים המללכתיים יאמרו את המשניות ופרק התהלים בזמן הצפירה או במקום? אפילו לנסות להשפיע שזה יעבור בכנסת! מה מועילה הדקה השקטה הזאת?
אני בביהכ"ס שאני מעביר שיעורי תורה בין מנחה לערבית, ביום הזכרון (התחלתי לפני שנתיים בכך) אמרתי בקול משניות, כדי שנוכל לומר השכבה וקדיש אחרי הצפירה. היו שהתלוננו אחרי הצפירה, אבל הסברתי שאין טעם בלעמוד ולא לעשות כלום כי זה לא מועיל לנשמה, אבל עדיין לא מבינים. למה הרבנות הראשית לא עושה משהו בנידון?
לומר ביחידות? נכון שזה מועיל, אבל תפילת רבים שווה יותר, ולדעתי זה עדיף בקול מאשר בלחש. למה לא פותרים את העניין הזה, שמקומם אותי כמו משחק כדורגל לזכרו של... הצגה בהבימה לזכרו של (כן גם זה נשמע במהלך אחת הנסיעות)... איפה השכל וההגיון היהודי התורני?
סליחה על האורך, זה פשוט נושא שקרוב לליבי, כי המשפחה של אשתי משפחה שכולה (דוד שלה, עוד לפני שהיא נולדה..)
תשובה
אין בצפירה צד של חוקות הגויים. יש כאן תופעה חברתית שמציינת הבעת כבוד.
עמידה מציינת הבעת כבוד ברוב המערכות התרבותיות וגם אצלנו. לכן אנו צריכים לכבד את הורינו או את רבותינו בעמידה.
מה עושים בצפירה?
נזכרים ביקירנו שמתו/ ממלמלים פרק תהילים/ מקבלים על עצמנו תיקון עצמי/ שמים לב לכך שיש שתי דקות תמימות שבהם אף אחד מישראל לא אומר לשון הרע (למעט אולי כמה אנשים במאה שערים שמרכלים על שכן כזה או אחר שכן עומד)
כל אחד יכול לעשות כרצונו.
האם עשית טוב שקראת משניות בקול רם בזמן הצפירה?
אני חושב שעשית רע מאוד.
אם הייתה קורה משניות בקול רם כל פעם שאתה מחכה בתור לבית המרקחת/לאוטובוס, או בכל פעם שאתה עומד בתור לסופר וכל זה כדי לזכות בלימוד תורה את אלו שעומדים לידך, הייתי אולי מבין את מה שמוביל אותך בקריאת המשניות בזמן הצפירה.
אולם כיוון שככל הנראה בזמנים הללו אתה לא מזכה אחרים אלא לומד לעצמך, היה עליך לעשות כך גם כאן.
הבעת הכבוד נתפסת על ידי הציבור דרך עמידה דמומה בה כל אחד עם עצמו. ומעשיך היוו ביטוי לחוסר כבוד.
סליחה על הנוקשות, אולם כיוון שבוודאי לא התכוונת להרע, או להביע חוסר כבוד ובכך לפגוע באלו הסובבים אותך, ניסיתי בסך הכל להציג את האופן בו יש להביט על הדברים... לענ"ד.
דברי תורה לפרשת השבוע
החלק הכי טוב בשולחן השבת שלכם: רעיונות קצרים, עמוקים ונגישים על פרשת השבוע היישר לתיבת המייל שלכם