צער בעלי חיים ושמשון

שלום וברכה



יחסה של התורה לבעלי חיים מורכב משני קטבים. מחד גיסא, ישנה הלכה של צער בעלי חיים (נחלקו חכמים האם היא מדאורייתא או מדרבנן, אך לא נחלקו על עצם קיומה); ישנו אתוס של התחשבות בבעלי החיים, שאחד משיאיו הוא הסיפורים על ייסוריו של רבי הנובעים מטאטוא עכברים); ישנו עיקרון כללי בתורה שאין משפטי התורה נקמה אלא שלום בעולם; ישנם ביאורים למצוות שונות ("אותו ואת בנו", "כי תראה חמור שונאך", שילוח הקן) המלמדים על חשיבות מידת הרחמים ובמסגרת זו יישומה גם כלפי בעלי חיים, ועוד ועוד. חשוב מאוד להדגיש את היסודות האלה דווקא בימינו, בהם נראה כי השיקול המסחרי והכלכלי מביא לפעולות שניתן ממש להתחלחל מהן כלפי בעלי חיים. אני חושב שאנחנו חייבים להתגייס כדי שמעשים אלה לא ייעשו במקומות שבהם יש לנו השפעה.
מאידך גיסא, חשוב מאוד להלכה להקפיד על ההבחנה שבין אדם לבהמה. להבחנה זו פנים שונות, ובין השאר הרשות שניתנה לאדם לשעבד את הבהמה לצרכיו – למן חרישה בשדה ועד אכילה. הרב קוק זצ"ל ביסס את חזון הצמחונות והשלום גם על היסוד החשוב של ההבחנה הזו, ועל הסכנה שעלולה לנבוע מהתייחסות אל החיות כשוות ערך לאדם.
על רקע זה יש לקרוא את פרשת שמשון. לו הייתה זו התעללות "לשמה" – נראה לי כי הדבר היה מגונה מאוד בדרכה של תורה. לעומת זאת, כאשר מדובר בסיכון בעלי חיים למען חייו של האדם, והחשיבות המרובה של המאבק בפלשתים – הכתוב אינו מבקר את שמשון על מעשיו, כי אם להפך.

כל טוב ויישר כוח